שיעורים לחיים
10 ביוני 2026 היום נכתב ביומן, כי חוויתי משהו שלא אשכח. עמדתי מול השער הקטן של הבית הישן בגבעת שמואל, משען את גבי אל גדר הקש שמפריז בתפוזים.
אורלי בן-אורי עוצרת לפני השער הקטן המוכר, משענת את גביה על גדר הקש. היא רצה מהאוטובוס כמו משוגע ואין לה כוח עוד. כשהיא רואה את העשן האפורים-כחולים עולה
Jeg kan ikke forstå det her! Min bedste ven viser sig at være far til Emil! Jeg har passeret min søn i over fire år og kunne aldrig have forestillet mig
25 ביוני 2026 היום אני חזרתי הביתה אחרי מרוץ מטורף מהאוטובוס, כמעט נושפת כבדת עומס. עמדתי לפני השער הקטן של חצר המשפחה, משענת את גביי על גדר הקש קשתיות.
נעמה, אני לא מבינה מה אתה רוצה, אומרת הוא. שום דבר מיוחד, משיב אורי.אני רק רוצה להיות לבד, לנוח כמה זמן. לך לכפר, תרגיעה, תרדדי קילוגרמים.
אברהם, אני לא מבין מה אתה רוצה, אמרתי, קרן. שום דבר מיוחד, ענה הוא. רק רוצה להיות לבד קצת, לנוח. אולי תצאי לחוף, תתפשי, תרדפי קילוגרמים.
יומן 12אפריל 2026 היום קיבלתי משימה מוזרה מאשתי, תמר. כשאמרתי לה מה אתה רוצה?, חייכה ועשתה קטע של חוסר הבנה. זה לא משהו רציני, אמרתי, רק רוצה חופש, כמה
יום חמישי, 10 ביוני 2026 היום חזרתי במחשבות אל האירוע שהפך את חיי לגמרי. אחרי שעליתי לחמישים ושש, הבנתי שלמרות גילו שלפעמים מזדקף, הלב עדיין מחפש אהבה חדשה.
היי, חחח, אז תקשיבי, זה קורה לי עכשיו, ובסוף בטח תצחקי. אני מרים, חוגגת שמונהים היום, ובשנה האחרונה חייתי בחדר הקטן בבית של נכדתי שירה. החדר היה ממש מקלט
דפיקה קלה נשמעה על הדלת. קפאתי במקומי. מי ייגיע בשעה הזו? צעדתי קדימה ופתחתי במקצת. בפתח הציף מבט העיניים המודאגות של הרבית הרבת שנים של הבית, רחל.