שיעורים לחיים

יום שלישי, 10 ביוני 2026 היום לפני שנתיים איבדתי את בתי אורית ובעלה נפתלי בתאונת דרכים קודרת. מאז אני מנסה לגדל את שני הנינים, נדב וירון, ולבנות חיים יציבים עבורם.

Kære dagbog, I dag har jeg mærket, hvordan vores familie igen bliver sat på hovedet. Mor, Mette, sagde pludselig, at hun vil give vores lejlighed i Østerbro

יומן12במרץ2026 היום נטלתי הפסקה מצידת דייגי הכרישי. היינו על הסירה הקטנה שלנו, משייטים ברוגע על פני הים של חיפה, והאור של השמש היה חד וברור, רוח קלה נחשפה מאחורי הגלים.

Hej ven, du vil ikke tro, hvad der skete i dag. Jeg gik lige igennem det hele, så jeg må fortælle dig. Det var en stille, desperat stemme, der brød gennem

אני מגדלת בת, שהגיעה לעולם מהאהובה של בעלי. כן, קראתם נכון אהובת בעלי היא אם שלי. אולי תחשבו שאני חולה, אולי שוברת ראש, אבל תנו לי לספר עד הסוף.

Ingen grund til at være bedrøvet, Kurt! Du skal ikke sulte i sorgen! Du fejrede dog nytåret så storslået! Endelig var han tilbage i den lille hjemby, Esbjerg.

מאמא שלך באה, בואי לאסוף את הדברים. קיים הרושם שכל ילד במקלט מחכה למילים האלה. אבל שירז קפצה מהן כאילו קיבלה מכה. בואי, אספי, למה את עומדת?

שבעים שנה הולכות, ובפעם הראשונה בחיי מרגישים שאני כמעט נעלמת: מהבנים, מהנינים, מהבעל לשעבר, אפילו מהעולם כולו. גוףגופי כאן, על הרצפה של הרחוב בתל אביב

Mikkel bliver smidt ud igen. Det er tredje gang i hans korte liv. Heldet har tydeligvis vendt ryggen til ham. Han er kun et år gammel, og allerede fra

בני ביתי ובנו החורג נפלו לפני שנתיים ואז, ביום של חום יולי, הנכדים שלי קראו בקול רעם: סבתא, תסתכלי, הם האמא שלנו והאב שלנו! רוני הייתה במרחץ של חוף גורדון