Life Lessons

בסוף השבוע שעבר, אני והאישה שלי נסענו לבית ההורים שלה לארוחת ערב משפחתית. שם התחילה אי ההבנה. הערב התחיל כמנהגו, ישבנו סביב השולחן ודיברנו על כל מיני דברים.

Diario, Esta mañana, cuando vi la imagen de la resonancia magnética, sentí un escalofrío recorrerme la espalda, de esos que no tienen nada que ver con

גרביים כחולים נועה, תעשי לי טובה, תחליפי אותי מחר במשמרת? אצל חמותי יש יום הולדת, חייבת ללכת לברך. רגע, לא מזמן כבר ברכת אותה ליום השם? נגה הרימה את מבטה

יומן אישי פתק בגוון כחול יום שני, 17 בטבת, תל אביב – רוחמה’לה, תוכלי להחליף אותי מחר בספרייה? לאמא של יניב יש יום הולדת, חייבת לעבור לברך. –

גרב כחול – ענבל, תפסי אותי מחר במקומי בבקשה! לאמא של בעלי יש יום הולדת, חייבים ללכת לברך. – אבל נדמה לי שרק לפני חודש כבר ברכתם אותה ליום שם שלה?

“תפוח” – את בדיוק כמו אמא שלך! – כמו מה, סבתא? אלומה התייצבה בלי לשים לב על המשמר ואז מיד חייכה לעצמה. ממי היא מגינה בכלל?! –

תפוח עץ את בדיוק כמו אמא שלך! כמו מה, סבתא? נעמה התייצבה במקומה בלי משים, אבל מיד חזרה לעצמה. ממי היא בכלל מגינה על עצמה?! עושה רק מה שבא לך!

אני כבר שנתיים בזוגיות עם החבר שלי, דורון. הוא הציע לי נישואין, וברור שהסכמתי, את יודעת כמה אני אוהבת אותו. אבל משהו שם קצת בלבל אותי הוא ממש לא מיהר שנעבור לגור יחד.