Life Lessons
ביומן הבית-ספרי של חודש מרץ 1993, מול השם שלי הופיעה המילה “שולם”. ראשי התיבות לא של אמא שלי. באותו מרץ, הייתי בת ארבע-עשרה ועמדתי בתור לארוחת
Life Lessons
אחי הביט בי מול כל המשפחה ואמר, “אין לך כבר מקום בבית הזה,” כאילו לא גדלתי באותם החדרים ממש. הייתה זו שבת אחר הצהריים. הבית של ההורים שלנו
הפנס היה פצפון, בגודל של אצבע, על חוט קלוע. לא קלטתי אותו מיד. קודם שמתי לב לגבר. לילה ירושלמי של מרץ, קו 11 בתחנה האחרונה במלחה וחזור. אוטובוס ריק, פנסי
הנוסע האחרון באוטובוס הפנסון היה קטן, לא יותר מאצבע, תלוי על שרוך קלוע. שמתי לב אליו רק אחרי ששמתי לב לאדם. לילה של מרץ, קו 11, מסוף “
יומן אישי: הנוסע האחרון בקו הלילה הפנס היה קטנטן, לא יותר מהאצבע המורה שלי, תלוי על שרוך קלוע. לא שמתי לב אליו מיד. קודם ראיתי את האדם. זו הייתה לילה תל
Life Lessons
אחי הביט בי מול כולם ואמר ש״אין לי כבר מקום בבית הזה״, כאילו לא גדלתי באותם החדרים. זו שבת אחר הצהריים. הבית של ההורים שלנו מלא קרובי משפחה.
השלב הראשון. מוטל בלילה: “למה היא מסתכלת על הטבעת שלי?” פקידת הקבלה לא שאלה ישירות. פשוט בכל פעם שהתקרבתי לדלפק לקחת מפתח או לבקש מים רותחים
בן אדם כבד אלוהים, דביר! אין איתך חיים קלים, בחיי! למה אתה תמיד כזה עקשן? מה, כל כך קשה פשוט לעשות כמו שאני מבקשת?! האישה הצעירה שעמדה נוזפת בבעלה הייתה
Life Lessons
אורי רק הניח ראשו על הכרית, רגליו מתוחות, כשפתאום פרץ דרך החלון הפתוח נביחה עזה של הכלב שלו. בדרך כלל יהושע הוא דווקא שקט, אבל היום כנראה משהו הדליק אותו
Life Lessons
אחי הסתכל עליי מול כולם ואמר ש”יותר אין לי מקום בבית הזה”, כאילו לא גדלתי באותם חדרים ממש. זו הייתה שבת אחה”צ. הבית של ההורים היה מלא קרובי משפחה.