Life Lessons
כמה טוב שיש לי אותך, אמר אורי, חובק בחום את אשתו. ואני שמחה שאת מחזיקה אותי לצידי! השיבה רבקה, מביטה בו בעיניים מלאות אהבה. אז עם מי אחרת הייתי צריך להיות?
Det var min barnebarn, der fyldte tyve år, og alle de tyve år havde jeg, Kirsten Jensen, vidst med sikkerhed: han var ikke mit barnebarn.
הסניטרית, אישה עם פני עייפות מוכות רוחות העיניים, נראתה כמתביישת במבט, העבירה את התיק השקוף של יעל משתי ידיים נבילות לשנייה. הפלסטיק נקרע ברעש חד, שבר
הסניטרית, אשה עם פנים יפות ומותשות, עיניים שדומו מהצפייה היומיומית בצרות אחרים, העבירה בחוסר חוסר ביטחון את השקית השקופה של תמר מיד באחת משתי ידיה המלאות.
Anna Pedersen forlod apoteket med en tung pose fuld af medicin og et hjerte, der kun tænkte på én ting at komme hjem uden at falde over noget.
המזכירה של הקופה, אישה עם עייפות חקוקה על הפנים ושקיעת מבט מהיום-יום של סבלם של אחרים, העבירה באינוחות את התיק השקוף של אורית מיד ידה המוצאת אל היד השנייה.
חנה אלון חגה אחרי עשרים שנה של סוד כבד: היא ידעה שכל השנים האלה שהולידו לתום אלון, הבן של בנה אורי, הוא לא היה נכדו האמיתי. הוא לא היה בן של בנה;
דינה כהן חגגה היום ארבעים, אבל האמת שהיא שמעה רק את צלצול השעון של השעה השישיםאחת. במשך ארבעים השנים האחרונות היא חיה עם סוד שמתחבא מאחורי קירות דירתה
אורית, נכדתה של מרים כהן, חוגגת היום עשרים שנה. מרים, במשך עשרים השנים האלה, ידעה שכל השנים האלו אינן שייכות לה: הילד הזה אינו נכדהּ של יובל, בנה.
**Dagbog, 3. april** Kufferten stod allerede ved døren, mens gryden på komfuret stadig simrede med en tung, cremet kartoffelsuppe med flæskestykker.