Life Lessons
הלוּחַ הַחָלָקִי של הַשּׁוֹף, עֵינָיו חכמות וְמְבַקְּשׁוֹת, נוֹסַע אל הַדּוֹרֶךְ של הָאִישִׁים בִּתְקִוָּה לְצָרְתָה, וּבִּתְרוּמָה הִשְׁאִיר תְּשׁוּלָה
הדולפינית בעלת המבט החכם מתקרבת אל האנשים ומתחננת לעזרה; בתמורה משאירה חיזוק כספי נדיב. זה קורה היום, באוגוסט, כשהרוח המלוחה והחמה שמגיעה מהים מחבקת את
Det var engang, da jeg så tilbage på livet med Anders, min elskede, og på de mange år, vi havde delt. Hvor er det godt, at jeg har dig, sagde Anders, mens
במרכז חוף חיפה, באוגוסט של השנה שעברה, רוח ים מלוחה וחמה ליטפה את פניהם של דייגי הנמל בעוד שמש הקיץ עדיין לא נמאס לזרוח על פני המים. הנמל היה כמו תמיד
היום, אחרי שנים של מאבק והקרבה, ישבתי על השולחן הקטן במטבח וכתתי את המילים האלה בדפדפן הפנימי של יומני. אני, דני כהן, מזכיר לעצמי את כל הדרך שעברנו עם
כל החיים, אני ובעלי ויזדקנו לעצמנו, כדי שהילדים שלנו יקבלו יותר. ועכשיו, כשאנחנו זקנים, מצאנו את עצמנו לגמרי לבד. כל חיינו חיינו בשביל הילדים לא בשבילנו
Sygeplejersken, en kvinde med træt, vejrbidt ansigt og øjne, der var udblændede af den daglige eksponering for andres lidelser, fik akavet overleveret
כל חיי, אני ורחל, נוולדנו משקיעים את כל משאבינו כדי שהילדים שלנו יזכו ליותר. ועכשיו, בגיל הזקנה, מצאנו את עצמנו לבד לחלוטין. חיינו היו מוקדשים לילדים לא
כמה טוב שיש לי אותך, לחש באוזן של יובל, חובק את אשתו בחוזק. ואני שמחה שאתה כאן, איתי, לחשה שירה, חודרת במבט חם. אז למי אוכל להיות, אם לא לך?
כמה טוב שיש לי אותך, אמר אלי כהן, מחבק את אשתו. ואני שמחה שיש לי אותך! אמרה שירה לוי, מחייכת. ואז עם מי עוד אהיה? צחק אלי. ברור, רק איתך.