Author: Alejandro García
אמא שלי נפטרה כשהייתי רק בת שמונה. אבא שקע בשתייה, ולפעמים לא היה לנו מה לאכול בבית. הייתי מבקשת אוכל בבית הספר, הלימודים שלי הידרדרו, וגם הביגוד שלי לא
לא סתם בייביסיטר נווה ישבה ליד שולחן בספריית האוניברסיטה בתל אביב, מוקפת במחברות ובספרי לימוד. אצבעותיה רפרפו במהירות על הדפים, ועיניה עברו בשקדנות על
אף על פי שנועה הייתה כלה ואישה למופת, היא לא רק הרסה את נישואיה, אלא גם איבדה את עצמה בדרך. נועה הייתה יתומה וגדלה בפנימייה בדרום תל אביב.
הבן שלי לא מוכן לקחת את אמא שלו לגור איתו, כי בבית יש רק גברת אחת – ואני זו הגברת הזו. זה לא הגיוני! בסופו של דבר זו אמא שלו! למה שלא יכניס אותה לביתו?
החברה שלה שכחה לנתק את השיחה, ונועה גילתה דברים שלא שיערה אי פעם על משפחתה רגע אחרי שסיפרה לי חברתי את מה שאירע לה, השתנו לא רק רגשותיי כלפי אנשים, אלא
שמי הוא אדם. אני בן 65. אני נשוי, אבל בגילי המתקדם התאהבתי באישה אחרת. אשתי בת 62. לנו בן בוגר שכבר נשוי וגם להם יש ילדים משלהם. לאחר שבננו בגר, עזב ובנה
אי אפשר להבין איך יש אמהות כאלו! היא שלחה את הילד שלה לבית ילדים כי לא רצתה לטפל בו, והילד בסך הכול בן ארבע. יש לי חברה אחת, קוראים לה מיכל.
גיסתי בילתה את החופשה שלה בצימר יוקרתי בגליל, בזמן שאנחנו התעסקנו בשיפוץ הבית ששייך למשפחת בעלי, ועכשיו היא דורשת לגור בנוחות כמו מלכה. הצעתי לה שנשקיע
הגיעה לביקור ידידה מהילדות. מעולם לא היו לה ילדים. היא החליטה לא להביא ילדים לעולם, ורצתה לחיות למען עצמה. היום נפגשתי עם ידידתי מהילדות.
די, נמאס לי מזה שאתם מגיעים כל שבת! אולי פגשתם פעם את אותו טיפוס שמאמין באמת ובתמים שהעולם כולו סובב סביבו, לא מעניין אותו אם יש לכם תכניות משלכם או סידורים.









