Author: Alejandro García
נס התרחש אביטל יצאה עם בנה מהמחלקה ליולדות בבית החולים איכילוב. לא קרה שום נס. אף אחד מהמשפחה שלה לא הגיע לאסוף אותה. השמש האביבית זרחה, היא התעטפה בגקט
תקשיבי, אני לא יודעת אם אני ישנה מדי בגישה שלי, אולי היום העולם כבר שונה, אבל אני פשוט לא מצליחה להאמין שזה באמת השתנה. אמא שלי אף פעם לא אמרה לי: “
השאיר אותי לבד ליד שולחן ערוך וברח לברך חברים במוסך אתה באמת הולך עכשיו? ככה פשוט לקום וללכת? קולה של דליה רועד, אבל היא מתאמצת לא להישמע פגועה, אלא מלאת נחישות.
טוב, תבחר: או אני, או אחיך וכל החברות הלא־מזוהות שמסתובבות פה! ממש עברת כל גבול. קודם הבאת את כל המשפחה לשבת כאן לי על הצוואר, ועכשיו עוד גם נשים לא מוכרות?
הכל לטובה ענבל רותם – אמא של עינב, ניסתה לעצב את בתה על פי הדגם שלה, ועינב הקשיבה לה תמיד. ענבל האמינה בעצמה, חזקה ומצליחה, ולכן ציפתה מבתה ללכת
לא תמיד פוגשים את האדם הנכון, ולא תמיד מתחתנים עם הנכון. דרך החיים בארץ לא פשוטה, וגורל אי אפשר להימלט ממנו. לכל אחת ואחת יש גורלהּ, האמת שלה, הדרך שלה.
תקשיבי, אני מוכרחה לספר לך מה היה אצלנו לפני חנוכה סיפור שעד עכשיו בא לי לצחוק ולבכות יחד מרוב עצבים. יונתן, בעלי, העלה רעיון הזוי: שנזמין את ההורים שלו
פסקתי לדבר עם בעלי אחרי מה שעשה ביום ההולדת שלי ולראשונה הוא באמת פחד “נו, מה איתכם, הרימו כוסית בשביל היומולדתניקית! ארבעים וחמש לא אישה, אלא תות
שלושה ימים לפני שהופיע במכתבה מעטפה מצהיבה, נעה גבע עמדה במרפסת הדירה הקטנה שלה בלב תל אביב. הלילה היה סמיך, שחור, בלי אף כוכב. למטה בשדרות רוטשילד עוד
אין שום קסם ראש השנה התקרב במהירות, כמו רכבת דוהרת. הרגשתי את הדופק שלי מתגבר מרוב הלחץ. עמדתי כביכול על הרציף, בידיעה שאין לי כרטיס, כנראה שלא אצליח









