Author: Alejandro García
הייתי בטיול בפארק הירקון, משקיף על הילדים שמזדקנים לשלב הראשון של חיי האימהות, ופתאום קורה משהו שמזעזע את המשקל על הלב. הוא נרחק מהבית, בכה אורלי.
יום שלישי, 12 ביוני 2025 היום אני חוזרת במחשבות על השבוע האחרון והקושי שהציב בפניי המשמר על סבתא של חמותי. רונית, את מבינה, פתחה ריבקה בןחיים, אם של אייל
יאיר, אתה שומע אותי? אם כן, האם אני חייבת ללדת בגיל ארבעים כדי לתקן את הטעויות של נעורייך? ולמה עכשיו אני צריכה לשלם על כך שהגארז שלך היה מעניין יותר מאשר הבן שלנו?
היום נכנסתי למחלקת הילדים במרכז הרפואי שערי צדק אחרי משמרת לילה עמוסה, והייתי עד לסצנה שלא אשכח עוד זמן רב. בזמן שהמיטה הריקה של חדר 12 הייתה עדיין חמה
ואל תוותרי! הבטחת שאת תתפטרי! יוסי, אתה בטח משוגע? שואלת דליה, מתעוררת מההלם. מי מתפטר מתפקידים כאלה? את יודעת כמה משכורת שם? משוגעת לכסף, משיב יוסי בחוסר סבלנות.
אוי, תני לי לספר לך מה קרה עם אורי ונועה, שנראה שהם נתקעו במצב של “גירושין”. אורי מתעסק בחדר, הולך וקורק את מדף הארון כאילו מנסה לברוח ממחשבותיו.
יומן, 12 ביוני 2025 היום עבר כמו סערה של מחשבות. לפני שלושה חודשים פגשתי את מרים בטיפול משותף במרפאת נופש בירושלים, והקשר שלנו התפתח במהירות.
כאשר גילינו שהילד נולד עם מגבלה, אמא שלו חתמה לפני כח”א שנה על טופס סיום טיפול. הייתי אני, דן, שמכנתי את התיק האישי של הילד למרפאת הקהילה, וראיתי
היי, תארי לעצמך איך זה היה. אמא, בתור אבחנה של יחיד, גדלה את הילד שלה לבד. אחרי הלידה היא התגרשה מבן הזוג, שהיה מתלבט יותר מאשר אחראי, ולכן לא שילם שום מזונות.
הייתי בדרכי הביתה אחרי משמרת ארוכה במרפאת חיות, עייפה עד שמאחורי העיניים נצנץ רק קהל הלילה של תל אביב. בימים כאלה נראה שכל המטופלים בוחרים להיפגש באותו