Author: Alejandro García
מה עכשיו יקרה? שאלה תמר בחשש, לעצמה יותר מאשר לחברתה. ומה? אטפל בחתונות עבורך, חכי, ענה בחוסר התלהבות יוסי. תמר חזרה מיום ההיכרות (שעתיד לשנות את חייה) שמחה ומסתורית.
הסיפור שלי מתחיל בבית קיבוץ רמת מנחם, שבו גרנו כל המשפחה עם האדמה, החמורים והציפורים. בת הגדולה, סוניה, הייתה אישה קפדנית וקשה להפליא; היא נישאה לאף אחד
היום, 12במרץ2025 יום נוסף בעיתוי של הרגעים, כשסגרתי את העיניים על החלון של המטוס, חוץ למבט של האוויר, וצעתי בקול חזק: אדיכה! תמיד אוהבת אותך!
היום, אחרי שנים של שתיקה, כתתי לי במחשבותיי. ממחרת ילדותי, אמא מרי גדלה אותי לבד. מאז שהייתי ילדה קטנה, הרגשתי שאין לי אהבה של אמא, כאילו כל חום הלב נעלם ברוח.
לא מאמינה. כמו לפני עשרים שנה, אני ומך מתהלים ברקוד של ואלס מסתובבים בחלום. אתה זוכר את המפגש האחרון שלנו? היה תערוכת סיום שנה בחולון, כולם ריקדו ואלמנטים
מצטערת, אמא, לא יכולתי להותיר אותם שם, אמר לי יוסי, בן שש-עשרה, כשהוא נכנס הביתה עם שני תינוקות זהים בידיו. כשפתאום נפתח דלת הכניסה ויוסי נכנס עם שני תינוקות
שמי צ׳רלי. אני לברדור, זכר חמוד שהזדקף בחיוך לכל מי שפוגש בי. לפעמים, כשמתקלקלים הדברים, אני נאלץ לנשוך שומרים על הגב! יש לי גם בעלתבית, שאני אוהב עד אין
היום החלטתי לכתוב ליומן, לבדוק את הדרך שבה החיים שלי עברו, ולזכור כמה מסובך היה המסע מאז שהייתי ילדה בכפר הקטן של מעלה צמחיה. אמא ואבא תמיד אמרו לי: «אם
יותם עובד בכביש הרכבות, והקולגות שלו כמעט ולא מדברים איתו. הוא נהג מקצועי, אחראי, אבל מרחיק עצמו מהחברה. אף אחד לא רוצה לשתף איתו משמרת, והוא מרוצה מכך.
בחדר הממתנה של בית החולים שערי פתוחה, רואה את החולה המושלך, ברגע של חוסר משקל הוא רק צל של קופסה. בחוץ פברואר, אבל השמיים מכוסים בעננים של ברזל שמזעזעים