Author: Alejandro García
אלוהים ישמר אותו. אתם האישה של הנפטר? יש לי משהו חשוב לספר, מה שהשאר לי לדבר איתו על פי רצונו… הוא חשב שכל הון יישאר לו בעצמו, אבל גילה משהו שהשאיר
הילד קם מצער של אמא והלך אל המיטה שלה: אמא, מכאיב? דניאל, תביא לי מים! מיד, רץ למטבח. אחרי דקה חזר עם כוס מלאה: הנה, אמא, שתה! דפיקה חזרה על הדלת: נו, פתח!
אורלי, לאן את מתכוונת? שאלתי בתמיהה כששמתי לב שהיא מתכוננת ללכת למיטה. למיטה, ולא מה? ענתה ברוחב רוח, עייפה. רוצה לשטוף את הכלים? הוצאתי את מקלתי.
גברת, בבקשה אל תכעסו עליי האם אפשר לקבל גם לי חלה מהטובה ההיא? שאלה תמר, האישה המבוגרת והפתוחה, את המוכרת במאפייה הקטנה על הפינה. יש ימים שנראים כאילו נולדים עייפים.
אמא אומרת לך לשלם את החשבונות שלך בעצמך אומר אורי, קם עם הקפה. רויטל עומדת מול המראה בחדר השינה, מריחה קרם על הפנים בקפידה. היום בקיץ מתחיל, והדירה מתחממת
בחורף, רוית החליטה למכור את הבית שלה ולעבור לגור עם הבן. הבת דנה וכבעלו כבר מזמן מזמינים אותה, אבל היא חשבה על האיזון הפיננסי שלה ולא רצתה לוותר על הנכס.
דודה ריטה בן 47, אישה רגילה, הרבה יותר קרה משחורה. אינני יפה, לא מחזיקה בגוף מושלם, רווקה ולא מתכננת נישואין, כי מבחינתי רוב הגברים הם רק חיות שמחפשות
היי, תקשיבי לי, זה ממש משוגע מה שהיה היום. רחל גרשון, האמא של בננו, פתאום קראה בכניסה וקראה: מאיה, למה אתה חושבת שאני צריכה לפרנס את בנך?
יום שלישי, 12 באפריל 2025 היום היה אחד מהימים שהשאיר אותי מבולבל, אבל גם מלא בתובנות. בפעם הראשונה במעט זמן, מצאתי את עצמי משוחח עם לייה, בחורה צעירה שנראתה
יום שלישי, אחרי קבורת אהובי, בני לקח אותי לדרך ביער וקרא בקול רם: «זה המקום שלך». לא בכתתי לדמוע בקבורה. לא כי לא אהבתי את משה, שאיתו חלקתי ארבעים ושנתיים