Author: Alejandro García
יומן, 5 בפברואר, מודיעין היום אני זוכר איך סבא, יעקב, ניסה לשגר את הכלבה מהחצר. לפני שהחלפתי את הנעליים הממולאות ברעיוני, ראה אני לילי, השפצתי את אצבעי
היום, אחרי שהלכתי לבקר את דוד במרפאה בפתח תקווה, מצאתי את עצמי עומדת בקו ליד עגלת המבורגרים קטנה בלב העיר. היה קר וחשך, והרוח שררה כמו ברוח הצפון.
28 באפריל 2025 היום נרשמה לי חוויה שלא אשכח. בפגישה ראשונה של צוות המוסכים של סוכנות הרכב “לימור מוטורס” בתלאביב, המנהלכללי, איתן קפלן, חייך
סוף ספטמבר, בבית העלמין של תל אביב. מצעד האבל מתקדם לאט אחרי הארון. יואב מוריד את ראשו, הולך ברגליים קבועות, מביט למטה ולא מבין עד הסוף מה קרה בחייו.
יום שלישי, 13 ביוני, 5785 יומן היום קיבלתי מפתיעה מאת סבתא רחל, שהייתה לי מורת הקסם האפלה מאז שהייתי ילד של בית הספר לתיאוריות קבלייות. היא לחנה לפני מותה
היום, י״ז בחשוון, נרשמת לי תחושה של משב רוח שקטה שמביאה איתה זיכרונות ישנים. נולדתי בתל מונד, ילד של משפחה שמרנית אבא היה מנהל בכיר בחברת הייטק, אמא נשארה
רצפת השיש הקרה במטבח הייתה כמו קרח, בלתי מרוח, בלתי רחום. ובמקום הקור הזה, שכבה בתוכה רבקה, אשה בת שבעים ושנתיים, כרכוש שבור שמצמד לעולם.
הפעם הראשונה בחיי שהייתי בנוכחות חתונה שבה הכלה ברחה, נחשפתי למהלך שאף על פי שנראה כמו עלילה קולנועית, קורה במציאות אם רק נותר ערניים. היה זה אירוע שלא
מה אתה עושה כאן, סבא? מתמלא מרוץ? בגיל שלנו הייתי נשאר בבית! הזקן אברהם כהן יישר את גבו כמה שהצליח והזיז את הכובע גבוה יותר על מצחו. הרוח הקרה חרטה על
מה, זה באמת? לא יודע איך לומר היא נראתה כאילו קנתה לחם בעשרה שקלים שליש. הקול הרועם של הקופה בחנות יפו נמתח סביבם. במובן? שאלה רוני, קולה רועד.