Author: Alejandro García
חמותי העבירה את המטעמים מהמקרר שלי אל התיק שלה רגע לפני שיצאה את בטוחה שאנחנו צריכים כל כך הרבה נקניקים? זה הרי פסטרמה, רמה, המחיר שלה כמו מנוע של מטוס
שוב את שולפת את הסט הזה? הרי ביקשתי שנשים את הכלים עם העיטור המוזהב, שדינה נתנה לנו ליובל. הם נראים יותר מכובדים, רוני סינן כשהוא בחן את הצלחת שעדנה הניחה על המפה הלבנה.
שוב את שולפת את הסט הזה? הרי ביקשתי שנשים את הכלים עם העיטור המוזהב, שדינה נתנה לנו ליובל. הם נראים יותר מכובדים, רוני סינן כשהוא בחן את הצלחת שעדנה הניחה על המפה הלבנה.
“אבל איזה קשר יש, מי טיפל בסבתא! הדירה לפי החוק צריכה להיות שלי!” אמי מתווכחת איתי, קולה רועד מכעס. דממה מתוחה שררה בחדר, כשאימי, האישה שילדה
איך הבעל שלי בסתר מפרנס את אמא שלו, ולי אין במה להלביש את הילדה אני ובעלי לא בדיוק מגדלים שקלים על עץ. משתדלים להסתדר, כל אחד עובד במה שהוא מצליח למצוא, אבל השכר?
אמא שלי נפטרה כשהייתי רק בת שמונה. אבא שקע בשתייה, ולפעמים לא היה לנו מה לאכול בבית. הייתי מבקשת אוכל בבית הספר, הלימודים שלי הידרדרו, וגם הביגוד שלי לא
לא סתם בייביסיטר נווה ישבה ליד שולחן בספריית האוניברסיטה בתל אביב, מוקפת במחברות ובספרי לימוד. אצבעותיה רפרפו במהירות על הדפים, ועיניה עברו בשקדנות על
אף על פי שנועה הייתה כלה ואישה למופת, היא לא רק הרסה את נישואיה, אלא גם איבדה את עצמה בדרך. נועה הייתה יתומה וגדלה בפנימייה בדרום תל אביב.
הבן שלי לא מוכן לקחת את אמא שלו לגור איתו, כי בבית יש רק גברת אחת – ואני זו הגברת הזו. זה לא הגיוני! בסופו של דבר זו אמא שלו! למה שלא יכניס אותה לביתו?
החברה שלה שכחה לנתק את השיחה, ונועה גילתה דברים שלא שיערה אי פעם על משפחתה רגע אחרי שסיפרה לי חברתי את מה שאירע לה, השתנו לא רק רגשותיי כלפי אנשים, אלא