Author: Alejandro García

רות לא успела לנתק את השיחה עם בעלה ופתאום שמעה קול נשי בצד השני רות עמדה ליד החלון שבסלון בדירתם הקטנה בגבעתיים, עיניה התבוננו בחוסר מיקוד על הגשם שיורד

נכנסתי למסעדה לאכול שאריות, כי הרעב קרע לי את הבטן… מבלי לדעת שבעל המקום ישנה את גורלי לנצח. הבטן שלי געשה כמו כלב עזוב, והידיים שלי קפאו מקור.

אמרו שאביגיל חירשת מאז ילדותה. הם אמרו את זה בביטחון רגוע, כאילו חזרה על זה שוב ושוב תהפוך את זה לאמת. במושב, המשפט הזה היה גזר דין: לא שומעת, לא מבינה, לא נחשבת.

שלוש שנים של נישואים… וכל לילה בעלה ישן עם אמו. לילה אחד, היא החליטה לעקוב אחריו וגילתה אמת שגרמה לה להחסיר פעימה. נעמה ויוגב נשואים כבר שלוש שנים.

אמא, מה שאני הולכת לספר לך עכשיו… תשבי רגע, טוב? נועה השליכה את עצמה על הספה שליד דינה ומשכה את רגליה מתחתיה, מתמקמת בנוחות. עיניה נצנצו באור שדינה

אין דבר קרוב יותר… שירה ובתה נועה ירדו מהאוטובוס על קצה המושב שבגליל. השמש הציצה מבעד לענני חורף כהים, הרוח הקרה צבטה בלחיים, ושלג לבן סינוור כל

מפנסיה שלה, בִּלְעָדֵי התשלומים הקבועים לעירייה וקניית מצרכים בשוק הנחות השבועי, הייתה רבקה אלמליח מתירה לעצמה מותרות קטנה אחת שקית קפה טרי בפולים.

אנחנו הרי רצינו רק שיהיה טוב מה פתאום חוג מוזיקה? אמא הטיחה את הברושור שאביגיל הביאה מבית הספר על השולחן. אין סיכוי. אפילו אל תחשבי על זה.