Author: Alejandro García
צריך להודיע מראש, אני בכלל לא הכנתי כלום! אתם בכלל יודעים כמה זה עולה לארח אורחים?! צועקת חמותי. אני כלה: רגילה, עובדת, בלי כתר על הראש.
מישל, אנחנו כבר חמש שנים מחכים. חמש. הרופאים אמרו שאין לנו סיכוי לילדים. ופתאום… מישל, תראה! נעצרתי ליד השער, לא מאמינה למראה עיניי.
תמצא את הדרך שלך. אין צורך למהר. לכל דבר יש את זמנו. ליערה הייתה מסורת עתיקה ומעט משונה. בכל שנה, בערב השנה החדשה, הייתה הולכת לאשת קבלה.
סבתא אלה! קרא מתן. מי הרשה לכם להחזיק זאב במושב? אלה בת-ציון בכתה מרה כשראתה את הגדר ההרוסה. כבר כמה פעמים תיקנה אותה בקרשים, ניסתה להחזיק את העמודים הרקובים
שיעורים לחיים
אתמול אימא שלי יצאה מהבית כמו בכל יום רגיל. בבוקר היא שלחה לי הודעה ושאלה אם אכלתי משהו. עניתי כן, נדבר אחר כך״ והמשכתי לעבוד, כמו תמיד.
מתחת לעול האם בגיל שלושים וחמש, נועה הייתה אישה צנועה, קצת כבויה כפי שנהוג לומר. אף פעם לא יצאה לדייט עם גברים, למרות שעבדה שנים רבות כרואת חשבון באותה
אני לא יודע איך לכתוב את זה בלי שזה יישמע כמו דרמה זולה, אבל זה הדבר הכי חצוף שמישהו עשה לי אי פעם. אני חי עם אשתי כבר שנים, והאדם השני בסיפור הזה היא
החלטתי להפסיק לקחת את הבנות שלי למפגשים משפחתיים אחרי שנים שבהן בכלל לא קלטתי מה מתרחש שם. הבנות שלי, יעלי בת 14 ונועה בת 12, מאז שהיו בגיל של גן כבר התחילו
איך אני יכולה להטיל עליכם עול כזה? אפילו אבא שלי עם טניה לא הסכימו לקחת אותו –
“מארינה, בתי, תתעורר…
יומן אישי מירב אבן-חן איך אני יכולה להטיל עליכם עול כזה? אפילו אבא שלי ואסתר סירבו לקחת אותו. מירב, בתי, תתעוררי! עם מי את מתכוונת להתחתן?
הגרושה של אחי הופיעה לארוחת ערב ראש השנה וכולנו נדהמנו. כשפעמון הדלת צלצל ב-20:47 בליל ערב ראש השנה, כל המשפחה שלנו נדרכה כאילו מישהו הפעיל את מערכת אזעקת האש.