Author: Alejandro García
Life Lessons
אני בת שישים, מזמן כבר בפנסיה, ושקועה בחיי שלי, כמו בעמק בין גלים של זיכרונות ישנים. עשר שנים אני חיה לבד בלי בעל, בלי בנים או בנות, גם בלי חברות.
אוי, ילדה, את סתם מברכת אותו – הוא לא יתחתן איתך.
ורד רק הגיעה לגיל שש עשרה כשאמא שלה הלכה לעולמה. …
אוי, בת, סתם את מתרגשת בגללו, לא יתחתן איתך. כשנעמה חגגה שש עשרה, אמא שלה הלכה לעולמה. אבא שלה לפני שבע שנים נסע לעבוד בתל אביב, ומאז נעלם.
חתכי את הסלט יותר קטן, אמרה מרים בן-דוד ונעצרה מיד. אוי, סליחה, בתי. שוב אני מתערבת לא, חייכה נועם. את צודקת. דני באמת אוהב חתיכות קטנות.
דן, איפה אני אמורה לשבת? שאלתי בשקט. סוף סוף הוא הסתכל לעברי, ובמבט שלו היה ברור שהוא עצבני. לא יודע, תסתדרי לבד. את רואה שכולם עסוקים בשיחה.
יומן, 16 ביוני אנחנו כבר ארבעה עשורים חיים יחד, ועכשיו, בגיל שישים ושלוש, אתה פתאום מחליט להתחיל מחדש? אני ישבתי בכורסא האהובה שלי, משקיפה לרחוב הירושלמי
Life Lessons
הקשר שלי עם הגרושה הראשונה הסתיים בלא פחות מהופעה מרשימה בבית המשפט. לא אתחיל עכשיו לחפש אשמים בזוגיות הרי אף פעם אין מלאכים, תמיד יש לכל צד רגליים בבוץ.
Life Lessons
פתחתי סלון יופי ביפו, שבו במשך עשר שנות עבודה הקשבתי לכל כך הרבה סודות של אחרים, שיכולתי לפרק חצי מהעיראבל יום אחד, הגיעה אלי אישה, אשתו של המאהב שלי
השמש רק התחילה לשקוע מאחורי הרי ירושלים כשדוד התכונן לצאת להליכה הערבית שלו. הוא תכנן לטייל בשקט בין עצי חורשת האורנים הסמוכה כדי לפנות מקום למחשבות, רק
הפעם הראשונה שזה קרה, אף אחד לא שם לב. זה היה בוקר יום שלישי בחטיבת הביניים כרם הבנים בירושלים, יום אפרורי ואיטי שבו המסדרונות מריחים כמו חומר ניקוי ודגנים יבשים.
טעם לא נעים הכל נגמר, לא תהיה לנו שום חתונה! קראה יעל. רגע, מה קרה? נבהל דביר, הרי הכל היה בסדר! בסדר? גיחכה יעל, כן בסדר. פשוט, היא השתתקה רגע, ניסתה