Author: Alejandro García

אין דבר קרוב יותר… שירה ובתה נועה ירדו מהאוטובוס על קצה המושב שבגליל. השמש הציצה מבעד לענני חורף כהים, הרוח הקרה צבטה בלחיים, ושלג לבן סינוור כל

מפנסיה שלה, בִּלְעָדֵי התשלומים הקבועים לעירייה וקניית מצרכים בשוק הנחות השבועי, הייתה רבקה אלמליח מתירה לעצמה מותרות קטנה אחת שקית קפה טרי בפולים.

אנחנו הרי רצינו רק שיהיה טוב מה פתאום חוג מוזיקה? אמא הטיחה את הברושור שאביגיל הביאה מבית הספר על השולחן. אין סיכוי. אפילו אל תחשבי על זה.

אמא הרי רק רצתה לעזור שמעת? לעידית נולד נכד שני, את קולטת? חיה שפכה לבתה שבחוק, יעל, עוד תה מתוק. בן, שלושה שמונה מאות גרם. תינוק בריא, לחיים שמנות כאלה.

רוני, אולי כדאי שנקנה עוד כרטיס להצגה. רוני הרימה את העיניים מהצלחת. הארוחה אפילו לא הספיקה להתקרר, ודורון כבר היה עם הטלפון ביד, מקיש על המסך ברצינות

יומן אישי נטע, יום שלישי היום שוב זה קרה אימא קיבלה את אורי, בת של יעל, בלי לשאול. ישבתי בסלון וניסיתי לסכם מאמר בבנקאות, ואז שמעתי: אמא, הבאתי את אורי

רוצה להיפטר ממני מה זה שאת לובשת? רות בן-צבי העבירה את עיניה על בתה מהראש ועד הרגליים, מתעכבת על החצאית. החצאית הזאת קצרה בצורה מביכה. בגיל שלך הגיע הזמן

חישבתם לא נכון נועה תבוא היום, בסביבות שבע. זה בסדר? רות סיימה להתארגן מול המראה ופנתה לבעלה, יואב, ששיחק עם השלט של הטלוויזיה. יואב הנהן, עיניו נעוצות במסך.