Author: Alejandro García
אני בת 39, וממש לאחרונה הצלחתי לומר משהו שבמשך שנים פשוט לא עבר לי דרך הגרון: אני מתחרטת שאין לי ילדים. לא כי לא רציתי להיות אמא, אלא כי תמיד הייתי עסוקה
“רואה אני בזוג הזה את האיש ואת האישה!” הכריזה בפאתוס הפקידה מרשות האוכלוסין בתל אביב, ואז פתאום נתקעה לה המילה בגרון והיא השתנקה והתחילה להשתעל בעוז. “
Life Lessons
איבדתי את אבא שלי כשהוא עוד היה בחיים. זו ההודאה הקשה ביותר שאני מסוגל להוציא מהפה. לא איבדתי אותו בתאונה, לא מחלה לקחה אותו ממני. אני בעצמי מחקתי אותו
התחתנתי כדי לברוח מהעוני, והיום אני חיה בכלוב יפהפה מאוד. אני בת 35 היום. כשהייתי בת עשרים, לא הייתי ענייה קיצונית, אבל חייתי תוך כדי לספור כל שקל.
הרגשתי הקלה כששמעתי שבעלי לשעבר איבד הכל. אני יודע שזה נשמע מעט אכזרי, אבל אשתף בכנות. הייתי נשוי לו חמש עשרה שנה. כשהתחתנו, כבר היה לו בית משלו וחיים מסודרים.
תשמע, היה לי סיפור מטורף עם החמות של שירה כן, זו שירה, הדודה מהקריות. החמות, אסנת בן-ישי, היא לא אישה, היא ממש פסל! מדברת כמו בולדוזר, הולכת כאילו היא
Life Lessons
בלילה, בכל לילה, חמתי ציפי דפקה על דלת חדר השינה שלנו בדיוק בשלוש לפנות בוקר. לא יכולתי יותר. התקנתי מצלמה נסתרת כדי להבין מה היא בעצם עושה.
Преди много години, по времето когато всичко беше малко по-простичко, но емоциите все така кипяха, се случи нещо, което и днес си спомням с усмивка на лице.
הסערה משתוללת מכל עבר, בולעת את העיר כאילו לא נותר בה אדם. שמי תל אביב קודרים, בצבע ברזל ישן, ורוח חורפית חדה כמו סכין קורעת בגדים ועור כאחד.
תקשיב, הכי טוב אני חייב לספר לך מה קרה לחבר שלי, יונתן. כל השנים הוא היה בטוח, פשוט נדפק עם אשתו. קרה לו מצב עם אישה “קפואה”