Author: Alejandro García
אני לא יכולה לשחרר אותה לא צריך לי סבתא עם כל ההצקות האלו! בחרי: או אנחנו, או היא לחשה אינה בקול כועס. אלכס התבלבל מהמילים כאילו פגעו בו באגרוף של אמא.
״היי, אנחנו חושבות שסוכר רע לך״ אמרה שושנה ותפסת את העוגה שדנה אפתה לכבוד יום הולדתה. דנה, שוב משתמשת בסיר שלי? קראה אהוד כשנכנסה למטבח בלי לדפוק.
״היי, אנחנו חושבות שסוכר רע לך״ אמרה שושנה ותפסת את העוגה שדנה אפתה לכבוד יום הולדתה. דנה, שוב משתמשת בסיר שלי? קראה אהוד כשנכנסה למטבח בלי לדפוק.
אמא, למה את תמיד כזאת?! קולה של אורית נשמע בקו קרוב לשבירה. בכל פעם אותו דבר! אורית, אני רק רוצה לעזור! צעקה האמא בטלפון. יואב אדם טוב, למה את מדאגת אותו?
ערב אחד בתל אביב, השמש כבר שקעה והקרח רפד את הרחובות, והקץ האמיתי של חיי היה עומד להרים ועמוד. הוא ניסה להציץ אל אהובתו, לשאול אותה שתהיה בריאות ארוכה
יום חמישי, 3 באוקטובר כתבתי היום, אחרי ערב סוער. הגשם בטלי יורד ללא הפסקה, והרוח חודרת באפלים לחצר, משמיע רשרוש בקבלות. אני, דוד אליהו, יושב במטבח, מביט בחלל הריק.
יומן, 15 בנובמבר 2025 היום חזרתי למרכז הרכבת בתל אביב אחרי משימה עסקית בחיפה, והרגשתי שמשהו שונה מחכה לי על הפלטפורמה. חתול כתום, פרוותו רכה ונפלאה, הסתובב
מיכאל עמד קפוא: מאחורי עץ הסתכלה עליו בקוצר רוח כלבה שהכיר משנה של אלף. אבק על כביש חקלאי שבדורה התפשט לאט, כאילו הוא עצל להמשיך. מיכאל כבה את מנועו של
אחרי פיטורין, באותו בוקר של שלישי, מאיה מתעוררת בלי שעון מעורר וללא תכניות. אז מה, היום בלי עבודה? היא אומרת לעצמה מול המראה. השתקפות אינה משיבה, פניה
– מצטער, אורי, אבל אני נפלתי על רונית, האישה שלך. זה אמר לי תוך כדי מבט מרחוק, כאילו המילים צאו בלי שאני רוצה. אורי קפא במקום. פניו עברו כל קשת רגשית