Author: Alejandro García
אמא מיותרת עמוס, שב רגע! אנחנו צריכים לדבר דחוף! אשתי התיישבה ליד השולחן, פניה היו נחושים. ישבתי לידה. יעל ניגבה את עיניה הדומעות בממחטה: אני כבר לא יודעת
Life Lessons
זה היה היום שבו הוא הזמין אותי למפגש משפחתי קטן. הוא חייך בשקט, כאילו לא היה אותו אדם שלפני שלושה חודשים זרק אותי מהבית שלנו במשפט אחד: את לא תורמת לכלום.
יומן אישי, תל אביב, ינואר אני, מתן, הבאתי את שַׁעַל הביתה בידיעה ברורה ללוות אותו בשקט לסוף הדרך. אבל כבר באותו לילה הוא הביא איתו אובדן ישן וצירף את כל
את לא תסתדרי בלעדיי! את לא תצליחי! זה מה ששאול צעק, תוך כדי שהוא מקפל את החולצות שלו ודוחף לתיק הגדול. אבל היא הסתדרה. לא נשברה. אולי, אם הייתה עוצרת לרגע
אני רווק, בן 45. פעם הייתי נשוי למירי, אישה יפהפייה במשך 15 שנים. אני קורא לה גברת, כי באמת הייתה לה הופעה שמתאימה לתואר הזה. יפה, מטופחת להפליא תמיד מניקור
יעל, קחי אותה! אני באמת לא מסוגלת יותר! אפילו לגעת בה עושה לי רע! ענת רעדה. התינוקת בזרועה בכתה את נשמתה. יעל הרימה את אחייניתה ונענעה בראשה. בסדר. אבל את בטוחה?
Life Lessons
6 ביוני היום אני, דליה בן דוד, התעוררתי בתחושת חוסר שליטה שלא הכרתי כבר שנים. כל הדברים בחיי מתנהלים בדרך כלל בדיוק כמו שעון שוויצרי הרי זו הדרך היחידה
אני בן חמישים וחמש, ולפני חודשיים אשתי ביקשה להתגרש. היא הסבירה שזה בגלל שהיא רוצה להרגיש שוב חיה. זה נאמר לי ערב אחד רגיל, ישבנו יחד במטבח, הקפה התקרר
בעלי הכריח אותי לבחור בין אימי החולה לנישואינו ואני עדיין לא מצליחה להאמין שהמילים האלו יצאו מפיו. היינו נשואים שמונה שנים, כשאמא שלי חלתה.
עזבתי את העבודה שלי בגלל גבר. אנחנו גרים יחד כבר שנה וחצי. קודם עבדתי בחנות בגדים בדיזנגוף סנטר משמרות ארוכות, כולל סופי שבוע. לא הרווחתי הון, אבל זה היו הכסף שלי.