Author: Alejandro García
מגע מבט והרגשת אושר בְּעִבּוּר תִּשְׁעָה-עֶשְׂרֶה שָׁנָה, אלונה חיה בכפר קטן בגליל עם אמה רבקה וסבתה דבורה. היא חיכתה ליום שבו יגיע אילן, נער שכונתית שהיא
שירה, למה את так? Это же просто помидоры. Они не кусаются, сказал Эран, стоя у открытой двери её новенького кроссовера, блестевшего на весеннем солнце
היום כתבתי ביומן אחרי אירוע שהותיר במחשבותיי צלקת עמוקה. אל תביטי בי כך! איני רוצה את הילד הזה אם הוא לא רוצה להיות איתי. קחי אותו משם! קראתי בקול רועד
כל פעם שביקשתי מאשת החם שלא תבקר בערבים מאוחרים, היא לא שמעה. מסיבה שלא מצליחה להבין, היא מרגישה שיש לה זכות להופיע במפתחות הבית שלנו בלי הודעה.
יום ג׳, 16במרץ 2025 היום אני מרגישה שהלב נקרע משילוב של תסכול ועצבות. אחרי הרבה שנים של מתיחה על חוט השערה, החלטתי שלא אתן עוד שקל אחד לילדים של אחרים.
חזרתי אחרי שנתיים שביליתי בחו״ל וגיליתי שהבן שלי חווה הפתעה. הבת שלי, תמר, נישאה לגבר שמקורו במדינה אחרת. נשארתי אצליהם לשנתיים, טיפלתי בנכד שלי אלון והייתי
היום, כשאני זוכרת את התקופה ההיא, עולה לי במחשבה כמה היה מסובך לי לסמוך על אימי, רחל, בטיפול בנכדתי, נועה. לכל החברים שלי אימהות מצליחות לשלב בין קריירה
31 ביוני 2025, יום שלישי היום הסתכלתי על הבית שבקיבוץ שובה על חוף הגליל, שהקמתי לפני שיצאתי לגמלאות מוקדמת. נמאס לי מהרעש של תל אביב, רציתי שקט, אדמה
צא מהבית שלי!קראתי אל חמותי כשפעם נוספת היא פתחה במילים קשות. הדבר שמפחיד אותי יותר מכל בחיי הוא זעם החמות, אותה שכבר נישאתי אליה פעם אחת.
בנו של האישה מתחת לשנייה שלו חלה במחלה, והיא פנתה אלי בבקשת סיוע כספי. אמרתי לא! אני בן 37, גרוש כבר עשור, מאז שהאלו של קץ נחתמתי עם יעל כהן.