Author: Lewis Simmons
כשחזרתי לבית, הדלת הייתה פתוחה לרווחה. המחשבה הראשונה שלי מישהו פרץ פנימה. “בטח קיוו שמצאו כאן איזה שקלים מוסתרים או אולי תכשיטים”
החתול, בשיטוט אקראי בצִדֵי הרחוב בתל אביב, פתאום נתקל במכשיר שלא דמה לכלום שהכיר סמארטפון מבריק, חם, וריחו נישא באוויר כולו ריח של אדם. החתול פרקד בעדינות
עינת’לה, אני בבית, תראי מי חזר! נ-נחום?! מה אתה עושה פה כל כך מוקדם? היית אמור רק בעוד שלושה ימים להגיע… אישה בתחילת שנות השלושים שלה, יצאה
Ділянку Яков вирівняв так, що сусіди тільки заздрісно зітхали. Яальні отримала від нього квітники, про які мріяла з дитинства. Побудував перголу ну, як
בליל הולדת התאומים, עולמו התנפץ לשניים. לא הבכי שלהם הפחיד אותו, אלא השקט שלה. שקט כבד, חונק, מלא ריק. אמם הביטה בהם ממרחק, עיניה כבויות כאילו היו שני
יומן אישי, 15 באוגוסט ביום שבו הבטן שלי התחילה לבלוט בעבודת הדואר, קיבוץ נווה עמית כבר גזר עליי דין. בת ארבעים ושתיים! אלמנה! איזו בושה.
את רצית את שניהם, עכשיו קחי אותם ותגדלי אותם. אני גמרתי, הולך! אמר יהונתן בלי להביט אחורה. הדלת נסגרה לאט, אבל הצליל נשאר בלבה של מעיין כמו הד הזה שמסרב לדעוך.
אסנת בן-דוד ישבה במטבח ובהתה בסיר החלב שעלה על הכיריים. שלוש פעמים שכחה לערבב בזמן, וכל פעם נזכרה מאוחר מדי: הקצף נשפך, ברח לכל עבר, והיא נאנחה בידיים
אני בת 25 וכבר חודשיים אני גרה עם סבתא שלי. הדודה שלי – הבת היחידה שנותרה לה – נפטרה בפתאומיות לפני כחודשיים. עד אז סבתא הייתה מתגוררת איתה.
גדעון סירב להאמין שהילה היא בתו. אשתו, שרונה, עבדה בסופרמרקט. שמועות נפוצו שהיא נוהגת לסגור את המחסן אחרי שעות עם גברים אחרים. לכן, בעלה פשוט לא האמין









