Author: Lewis Simmons
מה הבאת היום לאכול, יונתן… גבינת כבשים או לבנה? שמת גם עגבנייה עם מלח? ככה היו צוחקים עליו הילדים בכיתה. אבל המורה עמדה ללמד אותם שיעור שלא ישכחו.
סבא, תראה! אלינור הדביקה את האף לזכוכית. כלבה! מאחורי השער התרוצצה כלבה מעורבת. שחורה, מלוכלכת, רזה כלוח. שוב הכלבה הזאת, רטן שאול בן-עמי, בזמן שגרב את מגפיו.
תתרחק ממני! אני לא הבטחתי להתחתן איתך! ובכלל, אני אפילו לא יודע של מי הילד הזה. אולי בכלל הוא לא שלי? אז, תמשיכי לדרכך, ואני כנראה אעזוב.
גברת, אני מישהו חשוב, אין לי זמן להמתין כמוך! ומה שקרה אחר כך… גרם לו להתבייש בפני כולם. המסדרון של בית החולים הדיף ריח חריף של חומרי חיטוי ושל עייפות מצטברת.
גברת, בבקשה אל תיגעי בשמלה עם ידיים מלוכלכות! פלטה המוכרת בפניה של הזקנה… אבל הזקנה הזאת ענתה לה בתשובה שהשאירה אותה המומה. היה זה ינואר.
שלום, גברת, תני לי בבקשה את מה שהכי זול שיש לך, אמרה הקשישה בכל פעם שנכנסה לאטליז. בכל שבוע, בדיוק באותה שעה, הייתה נכנסת בדלת האטליז אישה קטנה וצנומה
כולם תמיד אמרו לי להתחתן, כי באמת בשביל מה ללמוד כל כך הרבה… הרי ממילא לא תגיעי רחוק. “יותר טוב שתתחתן כבר… ואם רק תמשיך ללמוד ככה, תישאר רווקה זקנה.
הדלת נפתחה מבלי להתריע. בעלי, איתן, אף פעם לא היה משתמש במפתח כשהייתי בבית תמיד התקשר שאפתח לו. אבל היום, הוא פשוט נכנס. האוויר במסדרון נעשה כבד, כאילו
החיים ממשיכים. ברח וזהו. אם לפחות היה בחור טוב, אבל הרי מה יצא ממנו נגדל את הילד לבד, אל תדאגי! יואב גדל בבית עם אמא וסבא. את סבתא הוא כמעט לא זוכר.
בחור, אל תיגע בחלון הראווה עם הידיים המלוכלכות האלה, בכל מקרה אני לא חושבת שאתה יכול להרשות לעצמך כזה שרשרת! היא אמרה את זה בקול רם, חזק כל כך שאפילו האוויר בחנות עצר.









