Author: Hazel Tang
שיעורים לחיים
תקשיב, אתה לא מבין איזה סיפור עבר היום במרכז רכיבה בבקעת אונו. היה רעש מטורף, ילדים צורחים, שמש דוקרת בעיניים, ודגלי ישראל מתנופפים ברוח.
שיעורים לחיים
“אני רק רוצה לבדוק את היתרה שלי.” הם צחקו… עד שהמסך שינה את הכל הוא הצטער על הצחוק הזה לכל חייו. “אני רק רוצה לבדוק את היתרה שלי.”
שיעורים לחיים
תקשיב, אתה לא תאמין מה קרה במסעדה ההיא שתלויה מעל תל אביב, כזו שנראית כאילו בנו אותה במיוחד כדי לא לתת לשום סבל לחדור פנימה. האור שם היה רך, כמעט כמו קריסטל
שיעורים לחיים
הנער הקבצן פסע לאולם האירועים כאילו בא במיוחד בשביל אדם אחד בלבד. מסביבו, שנדלירים זהרו מעל שמלות משי, נעליים מבריקות, קירות מצופים זהב, ופנים שהפכו קפואות
שיעורים לחיים
הנער לא בא לאחוזה כדי להאשים זר. הוא בא לשבור שקר שהוזן לאב מדי בוקר בארוחת הבוקר. היא שיקרה לך! קולו קרע את שביל הכניסה עוד לפני שמישהו הספיק לעצור אותו.
שיעורים לחיים
השקיעה הזהובה שטפה את גן העצמאות באור חמים, אנשים הסתובבו בנחת בשבילי הפארק. במרכז הכול, ליד ספסל ישן, עמדה עגלת בורקס קטנה ומאחוריה, בחורה צעירה עם שיער
שיעורים לחיים
הלילה שבו ילד קטן ומבוהל פרץ למסעדה שלנו וביקש שלא ניתן לרכב השחור בחוץ לקחת אותו, הייתי בטוח שהוא סתם מפוחד עד שהוא שלף תמונה מהסווטשירט הקרוע שלו, והדם שלי קפא.
שיעורים לחיים
תקשיב, אני חייבת לספר לך משהו לא ייאמן. אז זה היה בגג של מסעדת יוקרה ממש בתל אביב, ככה בלילה, עם כל הנוף של העיר מנצנץ מאחורי קירות הזכוכית ושנדלירים מנצנצים
שיעורים לחיים
השמש כבר נטתה לשקוע כששערי הזירה נפתחו. אור זהב הציף את מתחם הרודאו, וצבע את האבק בגוון כמעט קסום. היציעים היו מלאים בקהל רועש, דרוך, מחכה להופעה הבאה.
שיעורים לחיים
אף אחד לא הזמין אותו. זה היה הדבר הראשון שכולם שמו לב אליו. הדבר השני היה שזה בכלל לא הזיז לו. נער בבגדים פשוטים, מעט מרופטים, צעד בביטחון על רצפת השיש