היה היה, לפני שנים רבות, אהבה ראשונה של יואב מאת השניה, צלילה. הם חיכו יחד לשאת נדרים ולבנות בית משותף.
אמו של יואב, ריקי קפלן, מנהלת מחלקת נולדות בבית החולים הגדול בתל אביב, לא אהבה את הבחירה של בנם. היא תמיד העדיפה את האחות מרים, נערה שפנתה אליה חיבה בקרב הצוות והחולים כאחד בת משפחה של רופאים.
לאחר הסיום בתיכון, יואב נרשם ללימודי רפואה, וצלילה התעניינה בתרגום שפות היא למדה באוניברסיטת בן גוריון כדי להיות מתרגמת אנגלית, במורשת של אמה וסבתה. החברים לכיתה ארגנו טיול בטבע ויצאו לבית הקיבוץ של משפחת יואב בשדות התלמי. הם שהו שם כמעט חודש שלם, עד שהשיעורים חזרו וקורקשתו את חייהם.
באוקטובר, צלילה אמרה ליואב:
אני בהריון. איך תגיב?
מה תחשבי? כמובן שאקח אותך בזרועותי למשרד האוכלוסין.
אני לא לבד, ואני כבדה.
תחשבי על ספורטאי? הייתי מתאגרף בבית הספר. את קלה כמו נוצה בשבילי, צחק יואב בחיוך.
אבל מה נעשה עם הלימודים?
טוב, צלילושקה, נראה שצריך הפסקה של שנה אחרי הלידה.
אעבור ללימודים מרחוק, כמו אמי. היא ילדה בת תשעעשר וידעה לנהל הכל. אבל בואי נסכים, יואב: אחרי החופה תתמקמי אצלנו, תכבדי את אמי מרחוק. היא לא תקבל אותי, היא דמות חזקה, היא אמרה.
רק בשביל שלוות רוחך, צלילושקה, השיב יואב.
הזוג נרשם במשרדה של הלשכת רישום ונפרד בדרכם. אצל צלילה צפו אורחים בדירה, ובו הגיע חברו של אביה, עם אשתו ובנו אליאור, בן שש־עשרה שנראה מבוגר יותר.
בבית יואב הודיע להוריו על האירוע החדש והזהיר אותם שהחתונה מתקרבת.
ריקי, שלא אהבה זאת, הלכה בערב לבית ההורים של צלילה כדי לעורר סכמה. היא הקשתה על פעמון הדלת מספר פעמים, אך אף אחד לא פתח. בכניסה היה שולחן מסודר, מוזיקה מתנגנת רעם הפעמון היה דומה למנגינה, ולכן אף אחד לא שם לב. אליאור היה במקלחת, נדהם מהשקט, חבש מגבת סביב מותניו ופתח את הדלת.
ריקי נדהמה לרגע, אך כשגילתה בטלפון את המצלמה, הקליטה סרטון של המסדרון, ולבסוף של אליאור במגבת.
באת לראות את אנה נציגובנה? שאל סשה, שלא הבין את תנועות הטלפון.
לא עוד, קראה ריקי והורידה במרוצת המדרגות.
בבית, הראה ריקי ליואב את הסרטון, והדגישה כמה זמן לקח לאליאור לפתוח את הדלת.
מזכירה לך את המסדרון של צלילה? עדיין לא ברור מי הוא האבא של הילד.
מבינה, אימא. הייתה צודקת, היא איננה בשבילי.
יואב שלח הודעה כועסת לצלילה, וכיבש את הטלפון. צלילה, שלא הבינה שום דבר, חתרה אליו למרות השעה המאוחרת.
ריקי צפתה מהחלון כשצפראה צלילה מתקרבת, רצה אל המסדרון ופתחה את הדלת בעצמה. היא לא אפשרה לצלילה להיכנס, ויצאה אל מדרגת המעלה.
ומה רצית מיואב? הוא כבר ישן. ואת, משחקת בשתי פנים? תמשיכי לשתף בחברות עם בחורים, פניריק, אמרה, וסגרה את הדלת בחוזקה.
צלילה נבוכה ובכתה על המדרגה, ולאחר זמן חזרה הביתה. במטבח אנה נציגובנה ריחפה בכלים, ובת הבכי יצרה חיבוק.
ליזונצ׳קה, מה קרה? החופה קרובה ואת אמורה להיות שמחה.
אמא, אין עוד מה לחגוג חוץ מהעובדה שאני נושאת את ילדו. נראה שאמא שלו זרכה עניינים אחרי שלמדנו על נישואינו, היא הראתה לאמא את הודעת היועץ על “צ’ק-אין” של צלילה.
אם יואב יתנהג כך, הוא ימשיך לציית להוריו. אלוהים הוריד אותו ממך. נגדל את הילד בעצמנו, ניחמה אותה אמה.
לאחר הפירוד עם יואב, צלילה התמודדה עם הריון קשה, נאלצה להסיע למרפאת הלידה בזמן שהוריה עסוקים. היא ילדה בן תחת הרדמה הדרך היחידה. ברגע שנאמר לה שהתינוק נולד מת, היא קיבלה את הגוף למתן קבורה. צלילה נשארה במרפאת הלידה, ולכן החמישה של החופה נעלמה.
הורים של יואב מכרו את הדירה והפסיקו לגור באותו אזור.
זה לטובה, בת, נאלמת עם פגישות משונות עם יואב, והוא רק חולם בחוצפה, אמרה האמא.
גם אני מקווה לשכוח אותו מהר, השיבה הילדה.
שמונה שנים עברו. צלילה עבדה מתרגמת בחברת תרגום קטנה, פתאום נכנס יואב למשרד שלה.
למה שוב נחתך לי לחיים? שכחתי אותך מזמן.
מצטער, אך האסון הביא אותי אליך.
זה מוזר, יואב. אימך חזקה, פנה אליה עם בעיותיך. אין לי זמן בשבילך, צא מהמשרד.
ליזו, אנא שמעי. זה חשוב גם לך. אחכה בקפה מול המשרד אחרי העבודה.
אבוא רק מרגיש סקרנות, השיבה צלילה והפנתה את מבטה למחשב, מסיימת את השיחה.
בערב נפגשו שוב.
מצטערת, ליזו, בננו חולה ויש צורך בתורם.
הגעת לכתובת הלא נכונה, יואב. לאמא שלך יש משאבים יותר כאן.
חיכינו, ואין תורם. אפילו מכרתי את הדירה. את אם, יש לך סיכוי גבוה יותר לעזור לבנם.
זה בדיחה? בננו נולד מת. הוריי קברו אותו.
הוא חי, כבר בן שמונה.
איך זה?
תזכרי את היום שבו רישמנו את נישואינו?
לעולם לא אשכח את ההודעה הרעה שלך.
יואב חזר על סיפור שאמו סיפרה לו על מה שראתה בדירתה. צלילה פתחה את זה על סשה, והוא הפך חיוור. הוא עדיין אהב את צלילה ולא נישא. גם היא נותרה רווקה, מפוחדת שלא תוכל ליטול ילד בריא שוב ולא רצתה לעבור שוב את האבל.
יואב, חזור אל בננו. מה עשתה אמא שלך?
בזמן שהיית במרפאת הלידה, אמא שלי ראתה אותך נמתחת במדרכה לחדר ניתוח. היא הייתה בטוחה בתשוקה שלך אליי, בדק DNA ואושר המולד, אך היא לא רצתה לשחרר לך את הילד. אשמה שלי שהסכמתי. החטא שלי רדף אותי, ואלוהים נענה, כי בננו, סרגיי, חולה.
בוא נבדוק התאמה. אם אינני תואמת, הוא חייב לקבל דם הקבוצה הראשונה כמוני.
יש לי שלישי.
ידיה של צלילה רעדו, הלב פועם, כשראתה את בנם באיזור הטיפול.
סרגיי, מצאתי את אמא שלנו. נשארנו אבודים זמן רב, אבל אנשים עזרו לנו להתאחד, אמר יואב, וצלילה נשארה ללא מילים.
אמא, חיכיתי לך, דמיינתי רק כך. אף על פי שאין לנו תמונות שלך בבית, אמרה הילד.
בן, יהיה לך טוב. אני כאן ואעשה הכול כדי שתהיה בריא, בכתה צלילה, מחבקת את בנם.
בן, תן לאמא ללכת. היא צריכה לשוחח עם הרופא.
התברר שצלילה התאימה למרקם הדם, והחלה ריפוי של סרגיי. יואב מכר את הדירה ושילם על הטיפול במלואה. היום הם גרים יחד עם הוריה של צלילה בדירה חדשה בתל אביב.
צלילה, סלחי לי, אנחנו חייבים להתחתן ולחולל עוד ילד. רצוננו שהבן שלנו יהיה בריא, והרופא ממליץ על אח או אחות כתורם.
קראתי על כך, יואב, ואני מוכנה לכל מה שיבטיח את בריאות ילדינו.
הם נישאו, ויחד עם סרגיי מגדלים שני ילדים נוספים בן ובת. הזיכרון של השנים הרבות הללו נשאר חקוק בלבם, כמו ספר עתיק שספר את סיפור האהבה, האובדן והתקווה בישראל של פעם.
