יוסי אהב את אביטל מאז היסודי, והם תכננו להתחתן בחיי העתיד.
אמו של יוסי, מריה בן-חיים, מנהלת מחלקת לידה בבית חולים גדול בתל אביב, לא אהבה את הבחירה של בניה. היא כבר מזמן חיבבה את האחות ריבית, והייתה בטוחה שהבן יחתום נישואין עם בחורה שזכתה לאהדת כל הצוות והמטופלים ילדה ממשפחת רופאים.
לאחר סיום התיכון, יוסי נרשם ללימודי רפואה, ואביטל החלה בלימודי תרגום אנגלית באוניברסיטת אריאל, בדיוק כמו אמה וסבתה לפני שנים. חברי הכיתה של שניהם החליטו לחגוג את תחילת הדרך בטיול לשטח של משפחת יוסי בכפר קיבוץ ירדן.
הם שהו שם כמעט חודש שלם ולא רצו לחזור הביתה, אך החSemester התקרב והקורסים החלו.
באספו של הסתיו, אביטל אמרה ליוסי:
אני בהריון. איך תגיב?
מה אתה חושב? כמובן שאקח אותך בזרועות למרשם הנישואין.
אני לא לבד ואני כבדה.
מחפשת ספורטאי? הייתי מתאבקת בתיכון. את לי כנוצה, קרא יוסי בצחוק, מלא שמחה.
אבל איך נפתור את הלימודים?
כן, אביטל. נראה שתצטרכי לשנה של הפסקה אחרי הלידה.
אעבור ללימודים מרחוק, כמו אמי. היא קיבלה אותי בגיל תשע-עשרה ונהנתה מכל. אבל בואי נסגור תנאים אחרי החופה תעברי לגור איתנו. תכבדי את אמא מרחק. היא לא תסכים לי בקלות, היא דמות של ממש.
רק בשביל שלוותך, אביטל, השיב יוסי.
הזוג נרשם במשרד האוכלוסין ונפרד לדרכי ביתו. באפוטרופוס של אביטל התקבלו אורחים, ובין השאר הגיע חבר אביה עם אשתו ובנו שלוש-עשר, אביעד, שנראה מבוגר יותר מגילו.
בביתו של יוסי, סיפר לבוריו על ההתרחשויות החדשות והזהיר אותם לבנות את החופה.
מריה, שלא שב לשמח, הלכה בערב לבקר את ההורים של אביטל במטרה ליצור סערה. היא הקשת על פעמון הדלת כמה פעמים, אך אף אחד לא פתח. במטבח נשמעו מוזיקה וניגון שדמו למנגינת הפעמון, ולכן לא ניתנה תשומת לב. אביעד, שנמצא במקלחת, נבהל שלא נענה על הפעמון, עטף עצמו במגבת ופתח את הדלת.
מריה נבכה תחילה, אך כשגילתה שהטלפון שלה ביד, לחצה על הקלטה והחלה לצלם את המסדרון, כשאביעד עומד במצב לא שגרתי.
אתה כאן לראות את רות ניקלייבנה? שאל אביעד, שלא הבין מה עושה האישה עם הטלפון.
לא יותר, חטפה מריה והמשיכה למעלה במרוץ.
בבית, היא הראתה ליוסי את הצילום והדגישה כמה זמן לקח לפתוח את הדלת.
האם אתה מזהה את המסדרון של אביטל? עדיין לא ברור מי האב שלו.
מבינה, אמא. את צודקת. היא לא מתאימה לי.
יוסי שלח הודעה זועמת לאביטל, כיבס את הטלפון ויצא מהשיחה. אביטל, מבולבלת, נזכרה שלא הצליחה לתפוס אותו, ולכן יצאה לשם במאוחר.
מריה תכננה שאביטל תצא לרוץ אליו למעטפת, ועקבה מן החלון. כשראתה את הבחורה, מיהר למעלה ופתחה את הדלת בעצמה. היא לא אפשרה לאביטל להיכנס, יצאה אל מדרגת המדרגות.
ומה רצית מיוסי? הוא כבר ישן. ואת, משחקת שני צדדים? תמשיכי לחפש בחורים אחרים, פעמיים פנים, קראה מריה, חזרה לדירתה וסגרה את הדלת בחזקה.
אביטל יושבה על האח ופרצה בבכי, אחרי זמן מה חזרה הביתה. במטבח, רות ניקה כלים והחביקה את בתה הבוכה.
ליזונה, מה קרה? החופה מתקרבת ואת אמורה להיות שמחה.
אמא, לא נותר דבר, חוץ מזה שאני נושאת את הילד שלו. נראה שאמא שלו הסתיימה אחרי שלמדנו על נישואינו, הראתה אביטל הודעת הטקסט של יוסי על כך שאביטל בוגדת.
אם יוסי יתנהג כך, הוא ימשיך לקיים את רצון הוריו. אלוהים קיבל אותו ממך. אנחנו נגיד את הילד בעצמנו, ניחמה רות.
לאחר המפרץ עם יוסי, אביטל חוותה הריון קשה והועברה במצב חירום למחלקת לידה, כשההורים בעבודה. הלידה התבצעה תחת הרדמה, והודיעו לה שהתינוק נולד מת.
הוריהם קיבלו את הגוף, קברו אותו, ואביטל נשארה במחלקה, כך שלא השתתפה בטקס.
אחרי האירוע, מריה ומנהלה מכרו את הדירה והזזו מחוץ לשכונה.
זה לטובה, בת. נמאס לך עם המפגשים האקראיים עם יוסי, והוא רק חולם על עצמו.
גם אני מקווה שאשכח אותו מהר.
שמונה שנים חלפו. אביטל עבדה במשרד תרגום קטן, ופתאום יוסי נכנס למשרדה.
למה אתה מציך בחיי שוב? שכחתי אותך כבר.
סליחה, אבל האסון הביא אותי אליך.
זה מוזר, יוסי. יש לך אמא מדהימה, תפנה אליה. אין לי זמן בשבילך, צא מהחדר.
אביטל, בבקשה תקשיבי לי. זה חשוב גם לך. אחכה לך בקפה מול המשרד אחרי העבודה.
אקבל רק מטודה של סקרנות, חזרה אביטל והפנייה למחשב סימנה סיום השיחה.
בערב אותו יום נפגשו שוב.
סליחה, אביטל, הילד שלי חולה והוא צריך תורם.
קיבלת כתובת שגויה, יוסי. האמא שלך יש יותר משאבים כאן.
חיכינו וללא תורם. אפילו מכרתי את הדירה. את אם, יש לך סיכוי טוב יותר לעזור לבן שלנו.
זה איזו בדיחה? הילד שלנו נולד מת. הוריי קברו אותו.
הוא חי, הוא כבר שמונה.
איך זה קרה?
זוכרת את היום שהגשנו בקשה לחופה?
לא אשכח את ההודעה המגעילה שלך.
יוסי חזר על הסיפור שמרתה לו אמו על מה שראתה במשרד.
אביטל הסבירה מי היה אביעד, ויוסי הפך לחיוור. הוא עדיין אהב אותה ולא היה נשוי. היא נשארה רווקה, מפחדת שלא תוכל לשאת ילד בחיים שוב ולא רוצה לחוות שוב את האובדן.
יוסי, בוא נדבר על הילד שלנו. מה עשתה אמא שלך?
במחלקת הלידה, כשאת הייתה שם, אמא שלי ראתה אותך מועברת למרפאה. היא נחשבה בחצי-חצי שהרי אתה ההורה. הבדיקה אישרה שמי הוא אביך. היא לא רצתה לתת לך את הילד. אשמה עלי על שהסכמתי איתה. הכעס שלי עליך רדף אותי. כנראה אלוהים עונש אותי, הילד שלנו, שחר, חולה.
בוא נבדוק התאמה. אם אינך תואם, הוא צריך דמת קבוצה ראשונה, כמוני.
כן, אביטל, אני שלישי.
ידיה של אביטל רעדו, הלב פעל בקצב חזק כשנגעו בילד במחלקת הילדים.
שחר, מצאתי אותך. היינו אבודים זמן רב, אבל אנשים עזרו לנו לפגוש. אמר יוסי, בעוד אביטל הייתה ללא מילים.
אמא, חיכיתי לך וחלמתי עליך כך. אף על פי שאין לנו תמונות שלך בבית.
בנו, הכול יהיה בסדר. אני כאן ואעשה הכל כדי שתהיה בריא. בכיתה אביטל, מחבקת את בנה.
בנו, תן לאמא ללכת. היא צריכה לדבר עם הרופא.
הבדיקה הראתה התאמה, ושחר נרפא. יוסי מכר את הדירה, שיגרש את עלות הטיפול, והם חיו יחד בדירה של הוריה של אביטל.
ליזונה, סלחי לי, אבל אנחנו צריכים להתחתן ויש לנו צורך בילד נוסף. הרופא אומר ששניים טובים יותר כתורמים מאשר הורים.
קראתי על זה, יוסי, ובשם בריאות ילדינו אני מוכנה לכל.
יוסי ואביטל נישאו ולצידם של שחר, גידלו שני ילדים נוספים: בן ובת.
