גאיה משבחת את הבית שלכם, רוצה לראות על מה הוצאתם כל כך הרבה כסף, אמרה ברכתית ברק עם חיוך מלא זוהר, לקחה ליוליה ריבקה.
במשך ארבע שנים ארוכות אני ושרה עבדנו על בניית בית שני קומות בפרברי רמת גן. רוב זמני הפנוי השתמשנו בתיקונים ושיפוצים, ובסופו של דבר, אחרי ימים של מאמץ, עברנו את המשפחה.
ביחד עם שלושת הילדים, אנחנו נודדנו אל הבית החדש ובכך קיווינו לחיות חיים משותפים ומאושרים. הכל היה הולך כשורה, עד שהחלה להתערב חמותי, שאמדה מזמן שהקמת הבית היא בזבוז מיותר של כסף וזמן.
כשהגענו, קרובינו וקשרי משפחה קיבלו קריאה לביקור ולצפייה בפנים. במשך חודשיים נכנסו כולם, חוץ מאמי של יוסי ריבקה ריבקה.
הקשרים והחברים לא יכלו להסתיר את התלהבותם מהבית, והקול של השמועה הגיע עד לחמותי.
יוסי ושרה בנו ארמון! חיברה לי האחות של ריבקה, רבת האהבה. ראית את זה?
עדיין לא, זה עוד בחוץ, הגיבתי בקול נימוס מתעתע.
אותו ערב, אחרי שאבדתי את השקט, שלחתי לבן לדרוש ממו תמונות של הבית.
גאיה משבחת את הבית שלכם, רוצה לראות על מה הוצאתם כל כך הרבה כסף, אמרה ריבקה ריבקה בחיוך מתנשא.
הוא שלח לחמותי כמה תמונות ללא היסוס. כשקיבלה, היא הוציאה מיד את חוסר שביעות רצונה:
מעניין מדוע אף אחד לא מזמין אותי לביקור? כל המשפחה כבר באה, ואני נשארת בחוץ…
אולי כי את חשבת שהיינו עסוקים בחטיפים ולא בבנייה? חיזק לי יוסי.
אהה, מה אתה אומר! מי שמזכיר העבר יעזוב את עיניו, חייכה אני בריח מקפיא.
ומי שישכח שניים, הוסיף יוסי בקול חמור.
כדי להסיט את השיחה, חזרה ריבקה לשאלת הבית:
שלחי לי את הכתובת, אני רוצה להגיע. דרשה במפקד.
היום הבא, היא הגיעה לביקור.
שרה, שלא שמעה שום דבר על הפנייה של החמישה, נדהמה משם הגעתה הבלתי צפויה של החמות.
יוסי, למה לא ידעתי? שאלה במבט תמה.
לא חשבתי שתתאסף כל כך מהר, השיבתי, גם אני תמה מהמהירות שבה החמות לא השהתה.
ריבקה באה עם מתנות נכדים. בדרך היא קנתה שלוש ריביות שוקו, וזה לא נעלם מעיני שרה.
התנהגות החמות לא הפתיעה אותי, כי היא מעולם לא חיפשה להיות קרובה לילדים.
החמות הסתכלה בקפדנות על הבית מבחוץ ומבפנים, ופניה העלו חוסר שביעות רצון ברור.
לא הצלחתי מיד להבין מה גרם לחוסר שביסולה, אבל אחרי שהזמנתי אותה לשולחן והיא שיתפה שני כוסות שמפניה, נחשפתי למקור הבעיה.
למה אני צריכה לחיות בדירה קטנה כארבה, והאישה הזאת במזלג של מלכה? קראה לי ריבקה בקול מתפוצץ.
מה הבעיה עם הדירה? אתה זוכר שמכרנו את הדירה החד-חדרית הוותיקה והקמנו לנו דירת שני חדרים. בנוסף, אני מעביר לך חודשי שבעת אלף וחמישה מאות שקלים. מאיפה אתה נזיד? נגחתי במילים קשות.
חושבת שאני לא מודה לך? מודה! אבל אני גם רוצה לחיות בבית! המשיכה בקול מתקיף.
אימא, כל המשפחה רצינו לבנות בית החלום שלנו, ועשינו זאת. מה לך כאן?
מה זאת אומרת “מה לי כאן”? האם לא אני ילדתי וגידלתי אותך? האם לא מגיע לי ההדרכה הזו? למה אינך מזמין אותי? התעקשה היא ללא פשרות.
שרה, שראתה את ההתפרצות של החמות, אמרה בקול מודאג:
יוסי, ההסברים שלך חסרי תועלת. האישה הזאת רק מקנאת את האושר והבית שלנו. היא רק מחפשת תחושת עליונות
הבינתי את הצדק של שרה, אך עדיין הרגשתי אשמה כלפי אמא.
קשה לי לשמוע את זה, אימא, באמת. אבל הבית הזה בנו בשבילנו. אצלך עדיין דירת שני חדרים טובה, שבה את חיה בנחת
חיי בנוח? אז תן לאשתי לשהות שם, בריאות, ואני כאן אהיה המלכה! קיטטה ריבקה.
ההתנהגות של החמות הייתה מחוץ לכל מסגרת. מיליה גרמו לשרא לגועל ולכעס:
רואה, יקירי, איך ריבקה מביעה תודה על העזרה שלנו? היא תדיר תובע, מתלונן, מבקר ומזער את תפקידי במשפחה
במקום תשובה, היא פיהק בקול רם, גלגלה עיניה ונחשבה לבקבוק השמפניה.
בכדי לשוחח ברצינות עם האמא, הזמנתי אותה למרפסת.
אימא, האמת היא שקשה לי לשאת את הלחץ המתמיד והאכזבה שלך. את לא סבתא טובה, והאופי שלך עושה את הקשר איתך בלתי נסבל. במיוחד שרה סובלת, והילדים מנסים להימנע ממך, ולכן אי אפשר לדבר על מגורים משותפים או על העברת הבית אלייך.
אה, סבתא רעה? אולי את פשוט לא יודעת למקם את הסבתא שלך במקום? קיטטה היא.
הקשיבי היטב, אימא. הבית שלנו הוא סמל לאושר המשפחתי, ואני לא מוכן שתהפכי אותו לחורבן!
למה אני אמור להרוס את זה? זו רק השקר של האישה שלך, נכון? כבר הבנתי שהרגשות שלי כאן אינם מעניינים אף אחד! כולם חפים מפשע, רק אני אשמה! ריבקה הביטה בי בעוינות, נשקה שפתיה, הוסיפה בקול רם: «שמעתי אותך, אל תדאג», ואז קראה מונית בקול בכי.
חצי שעה מאוחר יותר, האישה הזועמת והמתפגרת עזבה את הבית דו-הקומתי מבלי להיפרד.
מאז, הקשר שלי עם ריבקה הפך למתוח. היא לא מתכננת לשפוט אותי על כך שהעדפתי את האינטרסים של המשפחה שלי על שלה.
חודש עבר, ולאחר מכן היא התקשרה אלי ויצרה סכסוך ענק.
נתברר שהיא תכננה למכור את דירת שני החדרים שלה ולקנות בית מהסכום שתקבל.
היא מצאה קונים, אך כשנגיע למכירה, התברר שהבעלים של הדירה הוא אני.
מרמת אותי! מכרת את הדירה הישנה, והענקת לעצמך את החדשה! זעמתי. השארת אותי ללא כלום!
אולי כי הוספתי הרבה כסף כדי לרכוש את שני החדרים? איך אתה חושב, האם היה לי זכות לעשות זאת? שאלתי במחלוקת.
הכל נלקח! הכל! נאנחה האמא ושברה את השיחה.
מאז היא לא שלחה הודעה, והניסיונות שלי לקשר איתה נעלמו ברצף.
ולכן, אם אתם רוצים לקבל עדכונים מעניינים, עקבו אחרי העמוד שלנו! השאירו תגובות, תחושות ולייקים.
