החברה הדמיונית

חברה בדויה
סביב יעל כבר שלושה ימים הסתובבו אינספור תלמידים. הילדה הפכה לשם דבר בכל בית הספר כולם לחשו שהיא יודעת לייעץ ולקרוא את הנפש. רצו לקבל טיפ מהחוכמה שלה, חיכו לה ליד השירותים, התיישבו איתה בחדר האוכל, הביאו לה מסטיקים, מחברות חשבון ומתנות אחרות שרובן דחתה באדיבות.
אני דלוקה על עידן מה’ ה’. איך את חושבת נצליח להתחתן יום אחד? שאלה תמר, החברה מהכיתה, בעיניים נוצצות.
לא ממליצה. עידן הזה מבחוץ הכל טוב ויפה, אבל בפנים הוא חופר באף ואוכל את התוצאות. מבחינת אוכל בחיים לא יחסר, אבל בזה זה נגמר. את עם אחד כזה רק תמשיכי לחפור… פסקה יעל, תוך כדי לעיסת בייגלה ולגימה מתה נענע.
איכס, גועל! ומה עם גדי? הוא מצטיין, לומד לנגן בגיטרה המשיכה תמר, הפעם כבר מחייכת לעצמה.
גדי הזה מציק לחתולים בשכונה. קושר להם פחית לזנב ורץ אחריהם. הוא עוד יהיה אכזרי ואז גם יתחיל לשתות.
מאיפה את מביאה את כל זה?
ראית פעם גיטריסטים שלא שותים? ובכל מקרה, כדאי לך לחשוב כרגע על עצמך הבנים לא יברחו. יותר חשוב שתשפרי את המתמטיקה ותפסיקי לכסוס ציפורניים, אחרת תקבלי תולעים.
אין לי חברים. כולם קוראים לי שמנה ואף פעם לא מזמינים אותי שי מכיתה ד’ התרעם וגלגל את תמר לצד השני של הספסל תוך דחיפה קלה.
ביום רביעי נפתחת ההרשמה לג’ודו. תלך למורה לספורט ותרשם. לא בטוח שתהיה רזה מיד, אבל לפחות יפסיקו להציק לך. ותשמע, את אשתך לעתיד אל תזרוק ככה.
יעל קמה מהשולחן וניקתה את המגש.
יעל, לדעתך עדיף לי ללמוד נהיגה השנה או לחכות לשנה הבאה? שאלה בדרך אגב המורה לגיאוגרפיה ליד הכיור.
דפנה, ללמוד נהיגה צריך גם רכב, אבל יש לך רק את הפיג’ו מקרית שמונה של אבא שלך מבינה את ההבדל?
אני מניחה…
יעל גלגלה עיניים, שטפה ידיים והוסיפה:
תמכרי את הרכב המסכן, תקני לך אופניים ומכנסיים קצרים, בעוד חודשיים מישהו כבר יקפיץ אותך לעבודה. ובכלל, עדיף לקחת משכנתא על דירה עכשיו הריביות הכי נמוכות, ומביך לגור עם הורים בגיל שלושים וחמש. אומרת לך מניסיון.
מוקפת במבטים המומים, יעל נכנסה לכיתה לשיעור מלאכה.
בזמן שחברותיה ניסו להבין איך משחילים חוט במכונת תפירה, היא תיקנה לבד מִכְנָסָיִם, הצרה חצאית, וסרגה זוג גרביים שתרמה למורה למלאכה, באומרה שחשוב לשמור על חום הרגליים בהיריון. המורה נעלמה מיד ורצה לבית המרקחת לקנות בדיקת הריון וביום למחרת כל הכיתה אכלה עוגת שוקולד מדהימה כהכרת תודה ליעל.
בבית התנהגה יעל גם היא אחרת: העירה לאמא על הקציצה הקנויה, הכינה לבד קובה, ובערב במקום לראות סרטונים, ישבה לקרוא את “שלושת המוסקטרים”, מדי פעם מתלחשת עם מישהו לא ברור. אבא הביט בה מאחורי הלפטופ, והיא החזירה בהומור: “אתה כל הזמן כפוף מול המחשב במקום להוציא את השטיח החוצה.”
פשטו שמועות, והמורים קראו להתערבות יועץ. נקבעה פגישה חגיגית באמצע יום הלימודים עם כל צוות בית הספר כולל המנהלת.
יעל, יקירתי, מישהו פגע בך כאן? התחיל היועץ החדש, עם הזקן והמשקפיים.
מה שפוגע בי זה שקיבלתם כמה מיליונים לבניין, אבל לספורט קניתם רק מחצלת קרועה ושרוך אחד לקפיצה.
כל המבטים הופנו ישירות למנהלת, שנעלמה לפתע דרך החלון.
אין לך עם מי לשחק?
חברות זה מושג מופשט סיננה יעל, מסלסלת את הצמות. היום משחקות תופסת, מחר החברה שוטפת כלים בבית של השנייה בזמן שאת ממלאת טפסי מס.
חכי רגע, אילו מסים ואילו כלים? מי אמר לך את זה?
החברה שלי.
הנה הבעיה! תזמיני אותה, בבקשה.
אבל היא כאן. ענתה קולה בביטחון והותירה את כולם מופתעים.
אנחנו לא רואים אותה. איך קוראים לה?
רחל רבקה.
מה? בת כמה היא?
שבעים.
ומה עוד היא מספרת לך?
אומרת שצריך לצחצח שיניים בעדינות מהחניכיים, שהכלב בחצר שלנו לא תוקפן אלא פשוט מפוחד ורעב, ושאסור לשכוח קרובי משפחה. וגם שבחמש השנים האחרונות חישבו לכם מס רכוש לא נכון. צריך לברר במשרדי מס רכוש ולעשות תיקון לפי השווי בשוק ולא לפי ההערכה שגויה.
היועץ רשם בהדגשה, במיוחד את הסעיף האחרון.
ההורים נקראו בדחיפות מהעבודה לטלפון במערכת הכריזה.
חכו רגע! נזעק מהצד השני אבא מופתע. ככה קראו לאמא שלי! היא נפטרה לפני עשר שנים!
החדר התמלא קריאות התפעלות ולחישות של פרק תהילים.
בדיוק. עשר שנים עברו ואף אחד לא בא לבקר אותה, הכול גדל פרא, הגדר עקומה פלטה יעל בכעס קל.
לא יודע… כל הזמן לא היה לי זמן… גמגם אבא מתוך הרמקול.
וכך הסתיים המפגש.
למחרת המשפחה כולה נסעה לבית העלמין. יעל מעולם לא פגשה את סבתה, שמעה רק סיפורים קצרים מעניינים. לקח להם זמן לאתר את המצבה בשדה השיש שצמח פרא במקום היער שנכחד.
יעל הניחה זר צבעוני צהוב בבקבוק חצוי, האבא יישר את הגדר, והאמא עישבה צמחים.
אבא, סבתא אומרת שאתה בן אדם טוב, אבל כל היום עובד וגולש באינטרנט ואז אין לך זמן, אפילו בשבילי.
האבא הסמיק ולחץ את ידה בכן.
תגיד לה שנתקן ליטף את ראשה, ואחר כך את התמונה הדהויה.
עכשיו היא שקטה, לא תבוא אליי יותר, אבל אני אתגעגע אליה היא מאוד חכמה, שמחה וטובת לב.
נכון. היא ראתה הכל ישר ללב. עוד משהו היא אמרה?
כן. שאם אתה רוצה לרדת במשקל, שתעזוב את הדיאטת מלפפונים ותתחיל חדר כושר. וגם שלפתוח חשבון דולרי היה שטות גמורה תמיד לבדוק כל דבר לפני הסכם פיננסי. ולגבי אותו בטון זול שרצית להניח מתחת למחסן…
בסוף, אבא הבין, יעל חייכה, וכך המשפחה חזרה הביתה עם שיעור לחיים: כדאי להקשיב לאלה שכבר הלכו, לדאוג לקרובים ולדעת שלפעמים החכמה נמצאת ממש לצידנו, גם אם לא תמיד רואים אותה.