עמיחי הביא את ארוסתו תמר לגור במושב. שם נותרה לו בירושה דירת הסבתא שלו. הזוג התמקם, התארגן, והתחיל לגדל משק קטן משלהם… ופתאום, באה לביקור אחותו של עמיחי מהעיר הגדולה הדס שמה. והיא כמובן, לא מגיעה לבד שלושה ילדים צמודים אליה כמו ארבעה בלונים קשורים לחוט.
ברור לך שגם אני גרתי פה פעם! הפטירה הדס לאחיה, ועשתה פרצוף של בוסית. הייתי באה עם אבא ואמא לסבתא. ודווקא עכשיו החלטתי שצריך מנוחה אמיתית בים! תכף אשאיר לכם את הילדים כאן במושב.
ומה בדיוק נעשה איתם? עמיחי נפל מהכיסא. שנינו בעבודה…
בקושי גמר לשאול והרי צעקות, קולות ושבר נשמעו בחצר. עמיחי הציץ מהחלון (!!) ונשאר עומד המום.
עמיחי בכלל הכיר את המשק עוד מהילדות שלו, שהייתה רובה אצל סבתא. כשהציע לתמר לגור יחד הברירה הייתה ברורה. בעיר גר אצל אחותו הדס, תקוע יחד עם האחיין הבכור בחדרון של חצי מטר על חצי מטר.
הדס בכלל תמיד לא אהבה אורחים, במיוחד כשהם אחים שלה. פעם בחודש, כשעמיחי העביר לה את המשכורת (כי חייבים להחזיר טובה בידי טובה), הייתה טיפה יותר מתונה, אבל כל היתר תלונות בלי סוף. לא אשכח, גם אז חוץ מהחלק שלה בכסף, קיבלתי רשימת מטלות שלא נגמרת.
כל שישישבת לנקות שטיחים, להוציא לפארק את כל האחיינים (אחד בן שנה, אחד בן שלוש, והשור מכולם בן שש). הבעל שלה? או בנסיעות לימודים, או סתם מתחבא אצל ההורים. עמיחי העביר את התקופה הזו בשלום בעיקר בזכות תמר. למרות העבודה והמשכורת הנחמדה, כסף לפלאפל לא נשאר לו. וכשהתחילו לצאת, וניסה להשאיר טיפה כסף לעצמו, כמעט עפה אותו הדס מהבית וחייבה אותו בשבועיים שירות מלא טרם שחרור.
נוח היה להדס גם כסף וגם עוזרת בית עם כישורים, וגם בייביסיטר חינמי. עד שיום אחד פשוט זרקה אותו יחד עם השקית בגדים הקטנה.
וכך, עמיחי נחת אצל תמר בחדר הקטנטן במעונות…
המושב קיבל אותם בסדר גמור. נכון, קרובים אין, אבל כל העולם ואחותו שם מכירים אחד את השני עמיחי מאז ומתמיד הסתובב על האופניים בשבילי המשק. אמא של עמיחי גרה גם היא במושב, אך באזור אחר, וההורים של תמר עוד יותר רחוק עזרה לא בפתח.
הם התחתנו בקטנה והתחילו לארגן לעצמם בית. תמר התחילה לעבוד בגן המקומי, עמיחי הצטרף לנגריה של המושב.
שכנה קשישה הביאה להם עז כבר לא יכלה להתמודד עם החיה. התמורה? חצי ליטר חלב ביום, נותנים לה ותודה. בהמשך הגיעו גם תרנגולות ואפילו כמה כבשים.
משכורות? לא להיט. אבל מהמשק הקטן, ומהתפירה שתמר עשתה לנשות המושב חיו די טוב, תודה ששאלתם.
היה להם כבר ילד בן שלוש, יונתן. תמר חזרה לעבודה אחרי חופשת לידה, והתקופות הקשות כבר היו מאחוריהם.
ואז, פתאום הדס נזכרה שיש לה אח, והחליטה לבוא לביקור.
הילדים שלה כבר לא תינוקות. הבעל שלה, כמובן, לא הצטרף כביכול “נח אצל הוריו”.
גם אני גרתי פה פעם! השוויצה הדס. באתי לסבתא בקיץ!
שבוע בקושי שרדת, חייך עמיחי בעוקצנות. אחרי יומיים של צעקות כבר חזרת הביתה. אני נשארתי פה את כל החופש…
מה יש לעשות פה? משעמם תחת. עכשיו החלטתי ים, בקיצור!
מים את אוהבת מאז שפגשת אותם. ההורים היו לוקחים אותך כל שנה.
אני נוסעת לים, תשאירו לי את הילדים פה, סגרנו?
מי יעשה בייביסיטר? אנחנו בעבודה. לפעמים אני 4 ימים לא חוזר הביתה!
מושב, מה כבר יכול לקרות? שייתנו אחד לשני להסתדר.
תשארי ותשמרי לבד. לתמר זה לא יעבוד.
מה יש לשאול אותה, אתה אח שלי! תגיד לאשתך שככה מחליטים.
ובעלך? מה הוא אמור לעשות, להצטרף סוף סוף?
בבית שישאר. הוא נח מאיתנו.
החיים שלכם זו חופשה נפרדת אחת גדולה…
תוך כדי הדיבורים, הילדים של הדס מתחילים לטייל בכל פינה.
פתאום צרחות מהחצר. עמיחי רץ לחלון ונשאר פעור פה שלושת הקופיפים פתחו את הדיר, והחזירון רודף אחריהם בגינה. הוא רץ להחזיר אותו למקום, ולא חס על בצלים ולא על עגבניה. העז עם הגדיים חגגה על ערוגת הכרוב ביי ביי חצי תוצרת!
עמיחי התעצב, תמר התבאסה, והילדים שוב לדרך! עזוב שלא היה שקט.
ילדים, מה כבר עשו. מושב, שישחקו קצת עם עזים, זרקה הדס.
יונתן שלנו בן שלוש והוא לא מתקרב לזה!
אל תדאג, עוד יגדל ויבין.
הוא פשוט יודע שאסור.
ושוב רעש מצחיק מבחוץ. הילדים של הדס פורצים ללול במושב התרנגולות יפהפיות, בצבעים, מטילות ביצים כמו ביצי פסחא.
ברגע שפתחו, התרנגול התנפל עליהם כאילו עשה שבועיים בגולני.
איזה מושב דפוק, מה קורה פה?! הדס כעסה. אתם בכלל לא שומרים על כלום!
למה התרנגול אשם? תגידי להם שלא יתקרבו.
שפשוט תמר תיקח חופש ותשמור לי על הילדים! אם קורה משהו, אוי ואבוי!
הם אפילו לא ניסו להתחכך עם הכלב. אצל השכנים יש שור עצבני, והפרות עוברות פה כל בוקר. הכלבים מסתובבים חופשי. והברווזים של שושנה מכים כל יצור פה, תרגעי רק בחושך אסור לצאת!
אתה מאיים עלי בכוונה?
רק עושה סדר, שתדעי…
בדיוק אז, הבכור של הדס הגיע עם השכן ביד: הילד החליט לעשות מנגל בדלי מאחורי המחסן.
אם היה קורה פה משהו? חודש לא ירד גשם, הכל יבש, אמר השכן בזעף. מי אתם בכלל?
תודה, אבל אין לי חשק לצרות כאלו. קחי אותם איתך לים, רק שלא יבהילו כרישים.
כולכם פה משוגעים. והרי עזרת לך, גרת אצלי!
שנה בקושי, בלי הרבה אופציות. שם העברתי לך את כל המשכורת…
אנחנו הולכים! ניסע לסבא וסבתא עכשיו, זרקה הדס.
לא! רוצים להישאר איתך!
אין מצב!
בבוקר כולם נסעו.
עמיחי ותמר עוד ידברו חודשים על הביקור המעניין (אם להתבטא בעדינות) של האחות הדס…
