הדרך לחיים חדשים אחרי תקופה קשה
להתגבר על אתגרי החיים ולמצוא תקווה
בגיל 45 העולם שלי קרס: בעלי עזב, הסית את הבן שלי נגדי, ונשארתי לבד, מנותק מכל תמיכה לא היה עם מי לחלוק שמחה או לבכות. כדי לשרוד, עבדתי כעובד ניקיון בבית ספר שכונתי בתל אביב, מנסה להביא פרנסה בסיסית ולשמור על הדירה. הלחץ מהגירושין והמאבקים בבית הדין הרבני לא נתנו לי מנוחה, ולבסוף פוטרתי.
מרגיש כאילו איבדתי הכול משפחה, בית, ביטחון עצמי שוטטתי ברחובות ירושלים, הרגשתי כמו כפסולת עצמה, זו שאותה טאטאתי לשקיות. ערב אחד אחרי יום ארוך ועייף, כשדמיינתי את עצמי הולך ללא יעד, פתאום הבהיק אור חזק והדהד קול בלימה חזק. מכונית טסה ישר לכיווני עמדתי בהלם והמנוע נעצר מרחק סנטימטרים ממני.
נהג צעיר, גבה קומה, לבוש בבגדי עבודה, יצא מהרכב ודיבר בתקיפות: “הבנת שכמעט קרה לך אסון?” נותרתי המום רק הנהנתי בראש. כשראה את מצבי, הוא נעשה רך יותר, הציע שאסע לכיוון בטוח או ללכת איתו כדי לא להסתובב לבד ברחובות בלילה. ממש אז ניגשה אשה מבוגרת עם כלב קטן ואמרה לו ברכות: “אפשר שתהיה מעט יותר רגיש? אולי הוא באמת צריך עזרה.”
“נראה שהוא זקוק לתמיכה, תן לו יד,” הוסיפה האישה בחיוך עדים.
המשפטים הפשוטים האלו הציתו ניצוץ של שינוי. אותה אשה, מורה בשם עדי, שהכירה מקרוב חיים לא פשוטים, הציעה לי עבודה זמנית במקלט לחסרי בית שבו התנדבה. שם פגשתי את עמוס יועץ לשעבר שראה לעצמו שליחות בלסייע לאנשים בתקופות של משבר. היחס החם של עמוס והאמון שהוא נתן בי היוו נקודת מפנה הוא הפך למורה דרך ולחבר.
בהדרכת עמוס התחלתי להגיע למפגשי סדנאות פסיכולוגיות, למדתי על אומנות כטיפול, פיתחתי מיומנויות חדשות. לאט, הבנתי שאפשר להחזיר אמון ולגלות ערך עצמי שאני שווה לא בזכות או בגלל העבר, אלא פשוט בזכות עצמי. גם אחרי משברים, תמיד אפשר להתחיל מחדש.
תהליך שיקום בעזרת קבוצות תמיכה
אומנות, טיפול, ושליטה בטראומה
באותה התקופה גם הבן שלי יואב התחיל להשתנות. המשברים פגעו גם בו, ובעזרת פסיכולוג ושיחות אמיצות הוא הבין שהבעיות לא היו חד צדדיות. ליבו נפתח אט אט, והקשר בינינו החל להיבנות מחדש.
כעבור כמה חודשים, התקבלתי לעבודה בספריה בפתח תקווה, שם פגשתי נשים נוספות שחוו טלטלה בחיים. חלקנו סיפורים, נתנו גב ותמכנו זו בזה, תוך כדי למידה והתפתחות הדדית. ממפגש למפגש, מצאתי בעצמי יותר כוח וביטחון.
החיים החלו להתרומם ולצבוע צבעים. יום אחד בספריה פגשתי את אילת אישה צעירה ולוחמת למען זכויות נשים. אילת הבחינה ברצון שלי לשנות ופתחה בפניי את הדלת להשתתף ביוזמות נשיות בעיר.
“היכולת שלך להשתנות היא ההון האמיתי, והיא תוביל אותך רחוק,” אמרה לי אילת.
במקביל, נרשמתי ללימודי פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית במכללה כדי להעמיק ביכולת שלי לסייע לעצמי ולאחרים. באחד מהקורסים פגשתי את תמר אשה חכמה ועוצמתית, שהפכה לי למנטורית, למדה אותי להעריך את עצמי, לעמוד מול הקשיים ולבחור גם בשינוי.
קשריי עם הבן שלי התחזקו. יואב נהיה אדם עצמאי ובוגר, יצאנו הרבה יחד לסיורים בטבע, דיברנו על חלומות ותוכניות עתידיות. התמיכה שלו משפט פשוט או חיבוק נתנה לי תקווה חדשה.
כשחזר הביטחון, הצטרפתי כמתנדב לעמותה לילדים ממשפחות במצוקה. חווית הנתינה מילאה אותי במשמעות. שמחתי לראות שהסיפור שלי מעורר השראה אצל נשים רבות. יחד עם אילת ותמר הקמנו קבוצת תמיכה שבה היה מקום לשתף, ללמוד, ולהתחזק ביחד.
התנדבות, יצירת קבוצה נשית תומכת
פיתוח ותמיכה באחרים
באחד המפגשים פנה אלי בחור צעיר שעבר ניסיונות דומים ורצה להיות מורה לילדים מהפריפריה. ראיתי בו אמונה גדולה, עזרתי לו בדרכו והפכתי לדמות מדריך.
החיים שלי שוב התמלאו באנרגיה חדשה. כתבתי טורים, הופעתי בכנסים, ובכל מקום הזכרתי שלא כדאי להרים ידיים שצריך להאמין ולנסות שוב. המילים שלי נגעו בלב אנשים, והשאירו הרגשת שליחות.
יואב, הבן שלי, ראה את הישגיי והלך בעקבות חלומותיו התקבל לחוג לכלכלה באוניברסיטת תל אביב והחל לבנות עתיד מבטיח. הפכנו לצוות מנצח כל אחד מהווה מקור כוח עבור חברו.
משך הזמן, גם זכיתי לקחת חלק בפרויקטים עירוניים לקידום נשים ומשפחות במצבי קושי, הנחיתי סדנאות והרצאות, חלקתי כלים ותובנות בשאיפה להעצים ולחזק.
יום אחד קיבלתי הזמנה להרצות בכנס משמעותי על צדק חברתי. שיתפתי את מסעי האישי, חלקתי תובנות וחוויות וראיתי איך הסיפור שלי נוגע ומשפיע. זה היה רגע מפתח שגילה לי עד כמה השליחות שלי חשובה הן לי והן לסובבים.
בחיי הפרטיים, המשכתי לטפח את הקשר עם יואב גבר בוגר ונחוש. יחד ערכנו טיולים משפחתיים, תכננו עתיד, ושיתפנו חלומות. הבנתי: מעל לכל, מה שחשוב באמת הוא אהבה, בית וחום אנושי.
לימים התחלתי לכתוב, להשאיר חותם ולהעצים נשים נוספות למצוא כוח בשינוי. המילים שלי, במאמרים וסיפורים, חיזקו נשים אחרות להמשיך בדרך למרות הכל.
התובנה העמוקה שלי: עם כל קושי קטן או גדול מגיע פתח לצמיחה, לאמונה ולתקווה. אם רק נאמין ונשמור על לב פתוח, נגלה שהחיים יכולים להיות מלאי משמעות ושמחה.
כך, מסע חיי הוא מסע של התמודדות, גילוי ותודה. אני מברך על הימים הקשים; הם עיצבו לי את הדרך. בעתיד מחכים לי עוד יעדים ואתגרים, אך ברור לי צריך להוקיר כל רגע ולהאמין שהטוב עוד לפנינו.
