יומן, יום רביעי, 14 ביוני
אתמול בבית המשפט המחוזי בתל אביב קרה משהו שאפילו הסדרנים הוותיקים ביותר לא ישכחו. האולם היה מלא מתאפיין באלגנטיות הרגילה אך באווירה קרירה. זה היה דיון רגיל, עד שנערה בת 12 קמה ודיברה.
סצנה 1: פסק הדין האחרון
האולם היה שקט, כמעט קפוא. השופט אבינועם לוי, עם משקפיו התמידיים, הביט בחומרה באישה שעמדה בפניו אימא של תמר, נערה בת שתיים עשרה. הסוהרים הובילו אותה החוצה, לאחר שנגזרו עליה עשר שנות מאסר על עבירה שלא עשתה. תמר עמדה במרכז והייתה רגועה להפליא.
סצנה 2: אזהרה לא שגרתית
היא הרימה את ראשה, חיברה מבט ישיר לעיניים של השופט וקולה נשמע בוגר בהרבה מגילה.
“אתה כולא אישה חפה מפשע, כבוד השופט”, אמרה תמר, “אבל ברגע זה הבית שלך, בדיזינגוף, נפרץ”.
שקט מביך נפל באולם.
סצנה 3: זלזול וצלצול
השופט לוי גיחך בבוז, הרים את פטיש העץ שלו ואמר:
“די לסיפורים, ילדה. שבו במקומך ואל תעכבי את ההליך”.
אבל לא הספיק להכות בפטיש הטלפון שלו, זה שמקבל שיחות רק מחמ”ל החירום, החל לרטוט בפראות על יד ספר החוקים.
סצנה 4: שלוש שניות דומיה
השופט הרים את הטלפון, נרגז:
“אני ביקשתי שלא יפריעו לי בדיון!”
הוא הקשיב שלוש שניות בלבד. פניו, שעד לפני רגע היו סמוקים מכעס, הפכו לבנים כסיד. עיניו נפערו והיד שאחזה בטלפון רעדה.
סצנה 5: העונש
הוא הניח לאיטו את הטלפון; צצה על המסך הודעה ממערכת האבטחה הביתית:
הכספת בחדר העבודה נפתחה. קבצי ‘פרויקט תוהו’ הועתקו.
הראיות לקשר שלו לשוחד ולזיוף הוכחות נגד אם של תמר.
השופט לוי הסתכל על תמר. מבט של פחד ותבוסה בעיניו סוף הקריירה, סוף החירות. היא הנהנה לעברו קלות, כאילו כבר ידעה זאת מזמן. הטלפון נשמט מידיו ונתקע בשולחן בעוצמה.
סיום הסיפור: איך זה נגמר?
השופט לוי לא הצליח להוציא מילה. כעבור דקה נכנסו חוקרי מח”ש. התברר שתמר היא גאונה טכנולוגית במשך חודשים אספה ראיות נגדו.
כשגזר את דינה של אמה, התוכנה שפיתחה פרצה לביתו ושלחה את הארכיונים החבויים לפרקליטות ולערוצים המרכזיים.
השופט לוי לחש, עיניו מביטות בריק:
“איך איך השגת את הקוד?”
“תמר, עם חיוך קר,” ענתה: “אתה אמרת אותו בקול בסלון שלך, שבוע שעבר. תפסת אותך המצלמה והמיקרופון של המחשב שלך. גם קירות שומעים”.
אימא של תמר שוחררה מיד באולם. השופט לוי מצא את עצמו על דוכן הנאשמים. הצדק התגלה, אבל המבט הזה בעיניה של תמר איש מהנוכחים לא ישכח אף פעם.
סגרתי את היומן עם מחשבה מהדהדת: עד איפה נכון ללכת כדי להציל את היקרים לנו? לפעמים, הצדק דורש אומץ מחוץ לכללי המשחק.
