חמותי
יעל בָּרוּךְ הניחה על השולחן הערוך בקפידה מגש גדול עם עוף צלוי, ונאנחה בשקט. בכל רגע ייכנסו הבנים עם הכלות.
לא מזמן התחתן הבן הצעיר, החתונה הייתה צנועה. כך זה היום אצל הצעירים, היא חשבה לעצמה. היא הייתה חוגגת בגדול. עם בעלה הלכו פשוט לרבנות, אפילו טבעות יכלו לקנות רק אחרי שנה – שתי טבעות זהב דקות. לילדים רצתה חגיגה אמיתית. אבל כל דור והמנהגים שלו.
“יש לה רק דבר אחד שאני לא אוהבת – היא פשוט מדי מטופחת,” סחפה יעל באוזני חברה. אבל הכלה כבר החליטה לדבר איתה.
הכלה, לבנה, בחורה בהחלט טובה, נעימה לשיחה. מאז שנכנסה לחיים של עופר, הבן שלה, הוא השתנה לטובה. עזרה לו למצוא עבודה טובה, דוחפת אותו להתקדם. עד גיל שלושים חי עופר בבית, לא שאף לשום דבר, יעל כבר דאגה אבל הכול הסתדר בסוף.
היה רק פרט אחד שהפריע ליעל בָּרוּךְ לבנה הייתה תמיד מהודרת: הולכת למספרות, טיפולי קוסמטיקה, עיסויים, מניקור. הרבה שקלים עפים על זה, ויעל לא אהבה את זה. בעיניה, אשת משפחה צריכה לשים את המשפחה במקום הראשון.
כשיהיו להם ילדים זה אומר שבמקום נעליים לעופר, היא תלך לעשות פדיקור? יעל לא אהבה את הסוג הזה של נשים, שדואגות לעצמן לפני הכול. היא עצמה תמיד חשבה על צרכיה רק אחרי כולם, במיוחד מאז שהתאלמנה והבנים, למרות שהיו גדולים, עוד היו זקוקים לעזרה הכלכלית.
הרהוריה נקטעו בצילצול בדלת הצעירים הגיעו. לבנה נכנסה כאילו היא יוצאת מהשערות האופנה. שיער בקפידה, מניקור מצוחצח, כמעט ללא איפור רק נגיעת רופא עור מוצלח.
לבנה’לה, כמה יפה את! קראה יעל בכנות, אבל התקשתה להסתיר את אי-שביעות רצונה. והתלבושת, בטח חדשה?
נכון, קניתי אתמול, חייכה הכלה. קיבלתי בונוס יפה בעבודה.
במקרה כזה עדיף לחסוך את הבונוס, שיתפה יעל מה שאספה בשנות ניסיון כל בונוס, תלוש של חג, הכנסה צדדית תשמרו ליום שחור. תמיד צריך!
לבנה שתקה. היא חיבבה את חמותה: אישה פשוטה, שנתנה את כל כולה למשפחה. אך בליבה לבנה חשבה יום שחור מגיע למי שמחכה לו. בינתיים היא נהנית מהחיים.
הערב עבר בנעימות יחסית, ואף על פי שיעל ניסתה בעדינות לדבר על “הוצאות מיותרות”, לבנה הבינה לאן הדברים חותרים.
יעל, מתי הלכת לאחרונה למניקור? שאלה לבנה, מנסה להפיג את המתח.
מ… מעולם לא, ענתה יעל בהיסוס. בבית אני מסדרת את הידיים, זה מספיק. יותר מזה לא צריך.
רק הן שמעו את הדיאלוג הקצר, אבל ללבנה, כאישה, כאב. לגדל שני בנים, כולם מרוויחים יפה עכשיו, ועדיין לא לשים אגורה על עצמה.
עופר, אמך עושה משהו בשביל עצמה? שאלה בדרכם הביתה.
לא יודע. מבשלת, תראי איזה שולחן. הולכת לבקר שכנות, מסתכלת חדשות בטלוויזיה… למה?
נראה לי שהיא בכלל לא יודעת מה זה ליהנות. הייתם צריכים להוציא אותה לים, לתיאטרון, אפילו למסעדה.
עזבי, היא לא צריכה את זה, אל תבני סיפורים.
לבנה שתקה, בליבה השוותה את יעל לאמא שלה שתמיד אפילו אם לא היה כסף, דאגה לשיער מסודר, לשמלה יפה ולמנוי לתיאטרון העירוני, סתם כדי ליהנות.
לבנה החליטה צריך לדאוג שיראה על עצמה, שלא תתבזבז על הנכדים שעדיין לא נולדו.
לאחר כמה ימים התקשרה ליעל והציעה לה לטייל יחד, לקפה, ואולי “לקפוץ בקטנה” למכון יופי היא תיכננה טיפול קוסמטי, והזמינה לחמות כל מה שתרצה.
מה פתאום, רעד הקול של יעל. תחכי לי בבית קפה או בחוץ עד שתגמרי.
למה לחכות? אפשר להעביר את הזמן בנעימים. לפחות מניקור ועיסוי ידיים?
אחרי הרבה שכנועים הסכימה יעל. לבנה התקשרה מראש למכון המוכר שלה והסבירה את הסיטואציה:
בנות, בבקשה ליחס של מלכה! תציעו בעדינות עוד דברים, פדיקור, מסכה… אם תשאל כמה זה עולה, תגידו ששולם. שיהיה לה כיף. תראו תקבלו עוד לקוחה קבועה.
והנה, ביום שנקבע, הביאה לבנה את יעל הנבוכה למכון והעבירה אותה לידי המקצועניות.
רק חצי שעה, נכון, לבנה? כמה לשלם על זה?
כשיעל נעלמה לחדר הטיפולים, התיישבה לבנה עם הסמארטפון בפואייה. היא לא תכננה לעשות דבר בשביל עצמה.
יצאה יעל רק כעבור שעתיים, מחויכת ורעננה. צוות המכון ידע את העבודה.
אוֹי, לבנה, איזו חוויה! כיבדו בקפה, תה צמחים, מטפלים אדיבים… כמה זה עלה, בטוח הון!
דווקא היום יש מבצע! הצטרפה מנהלת המכון לשיחה. אם את מביאה חברה, החברה מקבלת חינם. אז אין על מה לשלם!
לאחר מכן ישבו שתיהן בבית קפה קטן בשכונה. יעל לוגמת קפוצ’ינו, מחייכת לעצמה.
אולי נתחיל לעשות ימי בנות כאלה? הציעה לבנה. תמיד מבצעים למנויים. אהבת את זה, נכון?
מאוד, הודתה יעל. בכלל לא ידעתי שזה כזה חוויה נעימה.
היית צריכה לנסות מזמן!
פעם לא היה זמן, הילדים קטנים, בעלי עליו השלום תמיד החזיק חזק את השקל. ואחר כך, כבר לא היה למה.
עכשיו יש בשביל מה! לפחות עבורי, שלא אהיה לבד.
טוב, אפשר מדי פעם, בשבילך.
וכך, לאט-לאט, התחילה יעל לטפח את עצמה ביד ביד עם לבנה. לבנה גם דאגה לחדש את הבגדים שלה בעדינות, ובכל פעם נקבה במחיר נמוך.
שיכנעה את עופר להזמין את אמו למוזיאון, ויום אחר למסעדה. וגם לקולנוע הלכו כולם יחד. את החורף פתחו במנוי לתיאטרון שנתנה לבנה ליעל במתנה.
נראית צעירה מתמיד, שיבחו השכנות את יעל.
מה אני אגיד, הדור הצעיר גורר אחריו, חייכה בצנעה.
ואמנם, כך הרגישה יעל שבדיוק עכשיו, כשיצאה לפנסיה ואחרי שגידלה לשני בנים גדולים, מתחילה לה צעירות מחודשת.
