קול רעידת האדמה הגיע ללא כל אזהרה ובתוך שניות הכל השתנה. בית שהיווה מקלט ומשפחה הפך לערימות של הריסות ואבק, אבק שכאילו בלע לא רק את הרהיטים והקירות אלא גם כל שריד של קול וחיים.
הרשויות והיחידות לחילוץ והצלה הוזעקו אל המקום. אחרי שעות של פעילות קדחתנית קריאות, מכונות שעובדות ללא הפסקה, צעדים מהדהדים מכל עבר חזר לרגע שקט כבד ומדאיג בין כל ההריסות. עד שרגע אחד נשמע משהו שלא ציפו לו.
זה היה נביחה. מתחת לשכבת האבק, האדמה והעצים הישנים, הקול היה ברור: מישהו שם, מנסה לומר שאינו מוותר. אנשי החילוץ הביטו זה בזה עדיין לא היה ברור אם מדובר באדם. היה זה כלב שנבח שוב ושוב.
בזהירות רבה החלו להזיז את האבנים והקורות סביב אותו אזור שממנו בקע הצליל. אט אט נחשפה מראה שנחרתה בלב כל המשתתפים והפכה מיד לנושא שיחה נרגש. שם, בתוך חלל קטן שמוגן בשרידי קיר, רבץ רועה זהוב מגזע לברדור כולו מכוסה אבק, גופו מתעקל במסירות סביב חתולה פצועה קשות. שניהם היו בחיים.
ולא היה זה נביחה שמבקשת עזרה עבור עצמו לא תחינה אישית. הכלב בחר להישאר שם, לצד החתולה, לשמור עליה מפני התמוטטויות נוספות, קור או בדידות. בגופו יצר חומת מגן, חוצץ בין העולם ההרוס לסכנה שעוד אורבת בין ההריסות.
אנשי החילוץ הבינו: אלמלא הנביחות העקביות האלה, הנאמנות העיקשת להישאר עם חברתו, החתולה כנראה לא הייתה מתגלה בזמן. תוך שהמשיכו בזהירות להרחיק את האבנים האחרונות, הכלב נשאר רגוע, רק מקשקש בזנב כשהאור מתקרב. החתולה, חלשה ורועדת, הייתה עדיין בהכרה.
כשהוצאו לבסוף, וטרינרים שהגיעו לטפל במקום העניקו עזרה מהירה לחתולה נתנו לה מים, בדקו את פצעיה וייצבו אותה. גם הכלב נבדק: היו לו שריטות קלות, עדות לעייפות ושפשופים בגלל הלחץ שנאלץ לספוג בגופו בימים הארוכים אך לא נשקפה סכנה מיידית לאיש מהם. כפי שאמר אחד מהמומחים, לא רק התערבות האנשים הצילה אותם אלא בעיקר הבחירה של הכלב להעדיף את בטחונה של מישהי אחרת על פני עצמו.
הסיפור התפשט במהירות ברשתות החברתיות סרטון החילוץ, אלפי תגובות, שיתופים, דיונים על המשמעות של נאמנות וחמלה גם במצבים הקשים ביותר.
הפרמדיק תומר, שנכח בשטח, אמר:
הוא לא נובח בשביל עצמו הוא שומר על החתולה הזאת.
ואילו דניאל, חילוץ נוסף, הוסיף:
הוא יכול היה לצאת מזמן אבל הוא בחר להישאר ולשמור.
הסצנה ריגשה לא רק את מי שראה אותה מקרוב, אלא הפכה לדיון ציבורי בישראל, על מהותה של חברות ואמפתיה גם במצבים בלתי אפשריים.
הסיפור של לברדור הזהוב הזה והחתולה לא רק עוד מקרה של שרידות אחרי אסון טבע. הוא משאיר תמרור ברור: ברגעים הקשים ביותר, כאשר נדמה שהכל אבוד, דווקא אהבה לובשת פנים לא צפויות. היא לא חייבת לבוא במילים גדולות או במעשים מפוארים. לפעמים היא מסתתרת בבחירה השקטה להישאר, לשמור, לדאוג גם כשאתה בעצמך עייף או פצוע. הוא לא נבח בשביל עצמו הוא נבח בגלל שמישהו היה צריך אותו. וזה משהו חזק מכל היגיון זו קשר אמיתי, אמפתיה מהלב.
