גרביים
יא, מתוק שלי! נשמה שלי! אלוהים, למה ילדים קטנים כאלה מתוקים, הא? אמרה רבקה מיכאלי בפנים קורנים, מתרפקת על נכדה, ומצטלמת בגאווה למצלמה.
חצי שנה של יהונתן נחגגה באירוע מרשים. מפעילים, בלונים, עוגה גדולה ומרהיבה. הסבים השקיעו מכל הלב. נועה, אמא של יהונתן, לא ממש התלהבה מהמהלך. כמובן ששימח אותה שההורים רצו לפנק אותה ואת הילד, אבל, כמו בילדותה, העדיפה אווירה רגועה על פני חגיגה רועשת. נראה שיהונתן ירש ממנה את התכונה הזו, כי חצי שעה מהתחלת המסיבה הוא כבר בכה נואשות, ונועה נאלצה לקחת אותו פנימה לבית. היא סגרה היטב את החלון, התיישבה בכורסה עם בנה, ותוך דקות יהונתן שקע בשינה שלווה.
התאייףת, מתוק שלי. מוקדם לך עדיין כל ההמולה הזאת…
רבקה עלתה לחדר הילדים, יחפה, עם המתנה שלה ביד.
נרדם?
היה עייף, אמא. אמרתי לך שהוא עוד קטן למסיבות כאלה.
שטויות, שיתרגל. ילדה שלי, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשמח את הנכד שלנו. כמה זמן חיכינו לו! תראי מה קניתי לו! פשוט מתוק מדבש!
רשרוש הנייר העיר קצת את התינוק, שהתחיל להתפתל ולהיאנח בחוסר שקט.
אמא, אולי נדחה את זה? נועה קמה והחלה לשוטט בחדר, מרגיעה את בנה.
אוף! כל כך השקעתי ובחרתי, ואת בכלל לא מתעניינת! רבקה, מאוכזבת, הניחה את הקופסה על השולחן.
אמא יקרה, מה פתאום! בטח שאני מתעניינת! בטוחה שהמתנה נהדרת! השיבה נועה בחיוך. תוכלי להביא לי לשתות? אני צמאה מאוד.
תניחי אותו ותבואי למטה.
הוא יתעורר.
נו, אז מה כבר קרה? תבואו נהנה יחד!
אם הוא יתעורר עכשיו, יהיו בכי וצעקות לשעה. לא כדאי, את מסכימה?
נועה, צריך לחנך ילד מגיל קטן. מה זה יתעורר ויבכה? ילדים חינוכיים לא צועקים!
נועה נדהמה לרגע, אך מיד חזרה לרחף בחדר בקצב שלה. התנועות שלה שלובות ואלגנטיות, כאילו רוקדת ריקוד שלמדה כל חייה. ילדים חינוכיים לא עושים מה שמבוגרים לא אוהבים. וילדות טובות תמיד זקופות, סנטר למעלה, רגליים בזווית מושלמת! בלי שום ויכוח.
אני הולכת לאורחים. את תארגני את הילד ותרדי. לא נהוג שהמארחת נעדרת כל הערב.
תחליפי אותי, אמא.
רבקה ירדה למטה, ונועה שוב התיישבה בכורסה, מחבקת בחום את בנה. כמה עברה עד שילד הזה הגיע לעולם הזה!
נועה נולדה למשפחה מאוד “מכובדת”. סבא שלה היה פרופסור ובסבתא שלה היתה מנתחת מבוקשת באחת הקליניקות המפורסמות בירושלים. אביה המשיך במסורת והפך גם הוא לרופא. למה החליט להיות פלסטלינה בידיים של אמא שלה לא הבינה מעולם. רבקה לא אהבה תחום המדע, והתקשתה גם בלימודים פחות תובעניים. אחרי התואר הדחיקה את הדיפלומה למדף הגבוה, ויצאה ל”צוד חתנים”. בעצם, מי ששידכה בין אימה לאבא של נועה הייתה סבתא רחל, אשה נחושה עם ראש גדול. ההיכרות קרתה במסיבת יום הולדת, והדברים התגלגלו במהירות. רבקה היפה והשוחרת חברה שבה את לב דוד, וכבר חגגו להם חתונה ענקית ועברו לדירה שרכשו הוריהם. שנתיים אחר כך נולדה נועה, שהפכה במהרה ל”פרוייקט” בלעדי של הסבתא. רחל לקחה פיקוד על המטפלת ובחרה בעצמה את החוגים, השפות, הבלט והמורה הפרטית למוזיקה.
“בילדים הכל חייב להיות מושלם!”
במוזיאונים, בתיאטראות, תחת עיניה הבוחנות של הסבתא, העבירה נועה את הסופי שבוע. את ההורים לא ראתה כמעט אביה עבד קשה ואמא נעלמה שוב לאירוע או מסיבה.
והמאמצים נשאו פרי: בהתחלה התקבלה בית הספר הגבוה לבלט, אחר כך התקבלה כאחת הרקדניות הבולטות בתיאטרון בתל אביב. הקריירה הלכה מצוין, כשפגשה נועה את בעלה לעתיד. גלעד לא מצא חן בעיני אף אחד, חוץ מהאבא.
אוי, איזה חיבור לא הגיוני! רחל נשענה על הספה, עיניה עצומות. ילדה שלי, תחשבי טוב, בשביל מה לך? מה תעשי עם ברנש כזה? הוא אפילו לדבר כמו שצריך לא יודע!
סבתא, קשה להתבטא לידך, את יודעת. נועה ישבה בשקט בכורסה, רגליה מקופלות.
מה את באה לרמוז לי?! רחל התרוממה, מופתעת.
אני חושבת שמעטים שיש להם את רמת האינטלקט שלך.
סבתא בחנה את נועה, לא מאמינה.
ובנוסף, אני רוצה שתדעי שגלעד בעיניי זה לא רק חיבה. אני אוהבת אותו, סבתא. ואמנות הרי מונעת מאהבה, לא כך?
עזבי אמנות! איך תחיי איתו?
לאורך זמן, ובתקווה, בשמחה.
בסוף נועה השיגה את שלה. לא בקלות, תוך אלפי הערות ובקשות “לחשוב פעמיים”. היא אמרה לגלעד “כן” ובזה נגמרו הוויכוחים. עבור גלעד נועה היתה מלאך עלי אדמות. עדינה, שברירית, אבל גם חזקה. הוא הרגיש שהוא חייב לחבק ולשמור עליה מכל רע.
אין לי הרבה לתת לך עכשיו. אבל אני אעשה הכול בשביל שיהיה לך טוב. לפחות את זה, אני יודע לאהוב אותך.
זה הספיק לה. פתאום הבינה שיש אדם שצריך אותה בדיוק אותה. לא תובעני, לא מצפה פשוט אוהב.
הדרך שלהם הייתה מלאת מהמורות. לגלעד לא היו קרובי משפחה אמידים והשאיר אותו לגדול עם אימו שושנה, שפרשה מעבודתה כמורה לחינוך יסודי ולימים סגנית מנהלת. התלמידים אהבו אותה, וגלעד העריץ. בזכות האמונה שלה בו, סיים גלעד את לימודיו בטכניון בהצטיינות. היא עברה לדירה קטנה ממנו, העבירה לו את ההפרש, וכך הצליח לפתוח חברה ראשונה. עד מהרה החברה פרחה, וגם רחל הסבתא נאלצה להודות ביכולותיו. אבל מה ששבר אותה באמת היה לידת הנין.
נועה רצתה ילד בכל מאודה. לא עניינה אותה גדולתה, רק אושר ביתי. אך הטבע לא הקל איתה. שנים של בדיקות, שני ניתוחים וכלום. בלילות בכתה בשקט, לא רצתה להעציב את גלעד, ידעה שמגיע לו להיות אבא. כשהציעה לו על גירושין, הוא רק צחק, חיבק אותה ואמר:
נועה, השתגעת? מה פתאום, אהבה שלי זה רק כדי להביא ילדים? את חיי!
נועה בכתה מהקלה.
להבין שילד אינו אופציה זו משימה אחת. להשלים משהו אחר לגמרי. במיוחד עם אמא כמו רבקה שתמיד לחצה: “כל החברות סבתות וכבר לי לא נשאר שום דבר, רק ציפיות…” וחברות שמזמינות לאירועים, ונועה קונה מתנות לילדים של אחרות. הזמן ריפא מעט את הפצע, ונועה החלה ללמד חוג בלט לילדים.
אני חייבת עיסוק, אחרת אשתגע!
בהתחלה גלעד לא הבין את הפורקן, אבל שושנה הבינה:
גלעד, אתה קולט כמה קשה לה? היא אוהבת אותך, ולאישה זה האושר הכי גדול, תן לה את כל התמיכה שאתה יכול.
הוא הלך וחיפש לה סטודיו, התקין, שיפץ, ובלוטות השמחה פרצו כאשר ראתה את האולם המואר.
בדיוק מה שחלמתי! כל הכבוד לך!
בתוך העשייה שכחה לדרוך, לא שמה לב לסימנים ראשונים הרי פעם היה כך. שושנה באחת הפעמים שאלה בזהירוּת:
נועה, אני שואלת בזהירות; את… אולי בהיריון?
נועה נתקפה כעס למה לעסות את הנקודה הכואבת כל כך? אבל שושנה רק הזמינה מים וביקשה ממנה לחכות.
כעבור מספר דקות, עם תוצאה ברורה, שתיהן רקדו חבוקות בקפה האהוב על שתיהן, דמעות שמחה זולגות ביניהן; כל מי שצפה בהן ידע קרה כאן משהו טוב במיוחד.
כשהגיח יהונתן לעולם, הרופאה בחנה את נועה והעירה, “רקדנית, מה?” “כן,” חייכה נועה. “בחור לתפארת יצא לך,” התפעלו.
מאז, כל בוקר הרגישה אושר מלא שגרם לה לחשוש, אולי אין לאדם חלק כל כך גדול… “אבל את לא לבד,” גלעד אמר, נועץ מבט בבנו שאמו קנתה לו שמיכת כתיפה מהממת לאירוע הברית.
הברית הפכה לסיוט. למרות מאמצי גלעד לצמצם, רבקה צילמה כל תזוזה של נועה והילד, הדודנים של השכונה שואגים “מזל טוב” על המדרגות, ובפנים שולחן גדוש לכל העולם. נועה כאובה, פיללה רק למקלחת ומנוחה.
אמא, למה כל זה?
מה זאת אומרת! חייבים! זה חגיגה! סוף סוף אני סבתא! אני מאושרת!
אין טעם להתווכח. היא בקושי גררה עצמה לבית, ראתה את מי שמחכים מבפנים… לא כולם הגיעו בכלל לברית. “הכי קרובים!” אמרה אמא שלה. במטבח, שושנה חייכה בעייפות כל הכבוד נהדרת התמודדת.
שושנה לקחה מיד נועה, הוליכה אותה לקומה, סידרה לה אוכל ומקלחת. כשנועה ניסתה לרדת, שושנה העבירה בה מבט חמור: “הם יתמודדו יופי בלעדייך. כבר היית שם עשר דקות מספיק.”
נועה סוף סוף נשמה, ותוך שנייה כמעט נפלה לשינה, בזמן ששושנה טיפלה בנכד.
אמא עלתה אחריה, נדהמת שנועה שוכבת.
מה זה?!
האמא מניקה, היא צריכה לנוח. אחרת הילד יישאר בלי חלב אם.
מה הבעיה בזה? אני את נועה לא הנקתי יומיים והנה גדלה יופי! רבקה ניסתה להיכנס, אבל שושנה חסמה אותה.
אולי נשב בצוותא, ונדבר על הסטטוס החדש? מה עדיף, שיקרא לנו ‘סבתא’ או ‘שושנה’?
גלעד, בהוקרה לשושנה, סגר אחריהן את הדלת. היחסים עם חמותו היו סבוכים נהנתה מכל תרומה, מעולם לא החשיבה את דעתו. אביה של נועה מהר העריך את עוצמתו של גלעד, אבל על היחס של אשתו, העדיף לשתוק. “למה להפוך את הבית להר געש?”
נועה התעוררה אחר הצהריים, בהתחלה מבולבלת. יהונתן בכה, צחוק חדר מחדר אחר והיא הבינה לרגע. כשסיימה להאכיל, ירדה לסלון, התענגה על מרק החמין ששושנה הכינה וספגה טיפים לטיפול בתינוק.
אני כמובן קיבלתי הסברים בלידה, אבל זה טיפה בים. מפחיד אותי להרגיש לבד.
תאכלי! אל תדאגי. נועה, ילדים הרבה יותר חזקים ממה שחושבים. את אמא, את יודעת הכי טוב מה צריך לילד שלך. תני לעצמך להאמין בזה. אני כשילדתי, לא היה לי אף אחד. גם טעיתי, אבל מי לא? את יודעת הכי טוב.
הזמן הוכיח ששושנה צדקה. נועה למדה להסתדר. הפחדים לא נעלמו, אבל נעשו פחות דרמטיים.
החודשים חלפו במהירות. שושנה ביקרה פעמיים בשבוע, אך תמיד מצאה עצמה גם מבשלת ומסדרת. נועה בתחילה נעלבה; שושנה הרגיעה: “התקופה הזאת קצרת מועד. את צריכה לחיות כל רגע. אני פה, אשמח לעזור.”
רבקה באה לעיתים רחוקות, כל הופעה הפכה להפקה.
נועה, תראי, עגלת-על מצאתי! זה משהו!
אבל יש לנו עגלה נהדרת…
אין מה להשוות! בואי נצא איתה להתנסות!
על השם ‘יהונתן’ רבקה סירבה להשלים זמן רב.
איזה שם זה? לא מצאתם שם יותר רגיל? “יונתן!” פשוט!
אמא, זה שם מלכותי. מה הבעיה?
לו לחיות עם זה! בבית ספר יצחקו עליו!
נשלח אותו לבית ספר רגיל, ואז? החלטת שם ההורים, לא?
לא. את ניתנה סבתא בחרה. הייתי קוראת לך אחר.
רבקה לקחה את הנכד ויצאה לגינה. עגלה יפה, ‘תינוק לוהט’ וסבתא מפוארת “איזה תינוק חמוד ואמא מרשימה!” חייכה לעצמה בסיפוק כשהטעו לחושב שהיא האמא. עד שכולם בשכונה קלטו. היא הפסיקה להוציא את הנכד לטיול, ועוד רגע הגיחה לקפה, נשקה קלות ונסעה “לעיסוקים”.
אני אהיה סבתא של מסיבות! צעצוע צבעוני נוסף ניצב על המדף.
הכול נרגע במשפחה, עד החגיגה שחגגה רבקה למלאות חצי שנה ליהונתן.
נועה חייכה לתינוק שהתעורר, ופתחה את הקופסה מרבקה. רעשן כסף קסום שימח אותה מאוד.
יהונתן, תראה איזה יפה!
התינוק התלהם בידיו עם הצעצוע, מחייך, ראשון השיניים מציץ.
ומה הסבתא שושנה קנתה? פתחה את החבילה שזו השאירה קודם.
חליפת טריקו לבנה וסרוגה, רכה כל כך, שנועה הצמידה ללחיה.
וגם גרביים! מושלמות! הסבתא שלך עשית במו ידיה, מתוק שלי.
רבקה שנכנסה בדיוק אז קראה בהתלהבות:
איזה יופי! פריט מעצבים?
לא, שושנה סרגה.
רבקה קימטה את האף.
לא יכלה לקנות משהו מכובד? בכל זאת, חצי שנה! קמצנות כזו בלתי נסבל!
אמא!
מה? לא מגיע לו משהו אמיתי?
נועה היתה במבוכה נוראית, כששושנה עמדה בדלת ושמעה הכול. בקור רוח, הניחה שושנה כוס קומפוט על השידה ויצאה. נועה הרגיעה את יהונתן, וכשירדה שושנה כבר לא היתה.
גלעד! יצא לא נעים. אני מתביישת!
אבל את לא אמרת! למה לך להתבייש?
הייתי צריכה לעצור אותה שכן.
אל תדאגי! שושנה הבינה הכול.
נועה ניסתה לגשר עם שושנה אבל זו התחמקה “נועה, אין מה להיעלב. תפסיקי להכאיב לעצמך.”
ועדיין נועה הרגישה שמשהו עדין נשבר. חיפשה תיקון.
הכי קשה היה כשבצהריים, כשהבית היה שקט חוץ מיהונתן שישן בקומה, כאב התעורר בגופה. ניסתה להשיג את גלעד, אך לא היה זמין. גם אבא היה בעבודה. רבקה ענתה: “שלום-שלום! הכול בסדר? מזמן לא נפגשנו! המסיבה היתה מעולה, אמרתי שהיה חייב להיות! כולם נהנו!”
אמא…
אין בעד מה! אני סבתא! רגע, יש לי שיחה שנייה! ניתקה, ולא ענתה שוב.
הכאב גבר. נועה חייגה למגן דוד אדום, אחר כך לשושנה.
נועה?
בבקשה… פתאום הכול התערפל.
שושנה רצה לראשונה בחיים. בנעלי בית, תופסת מונית, מתחננת לנהג.
לא רוצה למות?? צעק הנהג בבלימה.
בבקשה! הבת שלי צריכה אותי!
הנהג עצר בשער הבניין. כשאמבולנס הגיע, כבר הייתה שם.
כאן! כאן! קראה והובילה את הצוות.
נועה התאוששה כשלקחו אותה לאשפוז.
לאן, למה? ניסתה להבין.
צריך, כנראה. אני אשמור על יהונתן. גלעד בדרך.
הניתוח עבר בהצלחה. כשחזרה הביתה דבר ראשון חיבקה את בנה, ואז חייגה לאמא.
אמא!
מה שלומך, נועה?
לא מזהיר. תעזרי לי, תבואי להיות איתנו, אסור לי להרים את יהונתן.
ברור! רק… יש לי טיסה מחר, עם כרטיס לא ניתן לביטול. כל כך חיכיתי!! קשה לי לוותר.
נועה סגרה את הטלפון תצטרך להסתדר. האכילה את בנה והניחה לנוח.
התעוררה כששמעה. שושנה עם יהונתן על הידיים חייכה אליה:
רעבה? הכנתי לך מרק, גם דייסה, וגם עוגות גבינה. אם תסכימי, אשמח להישאר פה שבועיים עד שתשתקמי.
נועה פרצה בבכי.
מה קרה? רופאה אמרה רק רגשות טובים! שנתמקד בהם. תראי מה נציג לך.
שושנה הניחה את יהונתן על הרצפה ועודדה אותו לעמוד. נועה ראית את בנה עושה את צעדיו הראשונים אליה, ודמעותיה התייבשו מיד. חיבקה אותו והביטה בשושנה.
נו? אלה רגשות טובים? עכשיו בואי, אני מאכילה אותך. את צריכה להתחזק, כי כשהוא ירוץ תצטרכי את כל הכוח שלך.
