– אוי, אתה המתוק שלי! ילד טוב שלי! אלוהים, למה ילדים קטנים כאלה מתוקים, אה? אמרה מרים בשמחה, כשהיא מפנקת את הנכד שלה ומצטלמת בגאווה לסרטון משפחתי.
את חצי השנה של יונתן חגגו בגדול. ליצנים, בלונים, עוגה עצומה ומפוארת. הסבים השקיעו מכל הלב. תמרה לא ממש התלהבה מהרעיון. כלומר, היא שמחה שההורים שלה רוצים כל כך לשמח אותה ואת הילד, אבל כמו בילדותה, היא התעייפה מהר מאוד מכל ההמולה. כנראה שגם יונתן ירש את זה ממנה, כי חצי שעה אחרי שהמסיבה התחילה, כבר בכה בכי איום, ותמרה לקחה אותו פנימה הביתה. היא סגרה את החלונות, השתרעה על כורסה בחדר הילדים, ותוך דקות יונתן ישן חזק.
– התעייף, האוצר שלי. עוד מוקדם לו לאירועים כאלה גדולים.
מרים עלתה לחדר הילדים, עם המתנה שלה ביד.
– הוא נרדם?
– כן, התעייף לגמרי. אמא, אמרתי לך שעדיין מוקדם לו לכאלה מסיבות.
– זה לא נורא, הוא יתרגל. תראי, תמי, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לחגוג לנכד שחיכינו לו כל כך הרבה! תראי מה קניתי לו! זה מקסים, נכון?
הרעש של הנייר העיר את הילד, והוא זז בחוסר נחת.
– אמא, אולי נשאיר את זה לאחר כך? תמרה קמה, מטיילת סחור סחור עם יונתן על הידיים, מרגיעה אותו.
– באמת! כל כך טרחתי ובחרתי, ואת אפילו לא מתעניינת! מרים הניחה את הקופסה על השידה בחוסר סבלנות.
– אמא, זה לא נכון. בוודאי שמעניין אותי! ואני בטוחה שהמתנה מושלמת. אבל באמת, את יכולה להביא לי משהו לשתות? מתה מצמא!
– תניחי את הילד ותבואי לשתות עם כולם בסלון.
– הוא יתעורר.
– אז מה קרה? נמשיך לחגוג יחד!
– אמא, אם הוא יתעורר עכשיו, הוא עוד יבכה בלי סוף. תודי שגם לאורחים זה לא יהיה נעים.
– תמרה, צריך להתחיל לחנך ילדים מגיל קטן. ילדים מחונכים לא בוכים!
תמרה נעצרה רגע, אך המשיכה להניע את עצמה בריקוד הקטן הזו סביב החדר. כל תנועה זרמה כמו מחול שהיא מכירה מהילדות, מהריקודים שסבתה הכריחה אותה ללמוד. ילדים מחונכים לא מטרידים את המבוגרים; ובנות מחונכות תמיד מושלמות. גב זקוף, סנטר למעלה, עמידה ראשונה! ואין מקום להתנגדות.
– אני הולכת להיות עם האורחים. תסיימי להרדים אותו ובואי. זה לא מנומס להשאיר בית בלי מארחת.
– תחליפי אותי הפעם, אמא.
מרים יצאה, ותמרה שוב התיישבה בכורסה, חובקת חזק את בנה. כמה מאבקים, כמה שנים יעברו עד שהילד הזה יגיע לעולם…
תמרה נולדה למשפחה מהוגנת במיוחד. סבא היה דיקן באוניברסיטה, וסבתא רופאה בכירה באיכילוב. אבא החליט להמשיך במסורת והפך הוא גם לרופא. תמרה לא בדיוק הבינה איך אבא החזק שלה הפך פתאום לפסל גמיש בידיים של אמא שלה. מרים עצמה, עזבה חיים אקדמיים במהרה ושרפה את התואר שלה בעליית הגג, כי החליטה לחפש דווקא בעל לבתה. נכון יותר, הסבתא שידכה את מרים לאביה של תמרה, הכל התנהל בסימפוזיונים החברתיים הכי חשובים של תל אביב. הכל התגלגל כמו שצריך חתונה מפוארת, דירה מרווחת ברמת אביב, ותמרה שנולדה כעבור שנתיים עברה אוטומטית לרשותה של סבתא רבקה. רבקה לקחה פיקוד על המטפלת ובחרה בעצמה אילו חוגים תמרה תלמד שתי שפות, בלט, ומורה פרטי לפסנתר.
– כל מה שקשור לילדה צריך להיות מושלם!
תמרה בילתה את סופי השבוע במוזיאונים, אופרות ותיאטראות, תחת עינה הקפדנית של הסבתא. את ההורים פגשה לעיתים רחוקות אבא עבד מסביב לשעון ואמא התעניינה בעיקר בחיי החברה התל-אביביים.
המאמץ של הסבתא השתלם: תמרה נרשמה לבית הספר למחול, אחר כך הצטרפה ללהקת מחול מכובדת ומצליחה. הקריירה פרחה, עד שפגשה את גלעד, מי שהפך לבעלה.
משפחתה של תמרה לא התלהבה מגלעד, חוץ מאבא.
– זה לא מכובד! סבתא רבקה פסקה, שוכבת על הספה ולוחצת את הרקה כאילו כואב הראש. תמרהלה, תחשבי פעמיים. מה את עושה לעצמך? מה תעשי עם בחור פשוט כזה?
– סבתא, לידך קשה לכל אחד להיות רהוט תמרה דווקא ענתה בשלווה, וארגה את רגליה על הכורסה, מה שהרתיח בדרך כלל את סבתה.
– מה את רוצה לרמוז? רבקה הרימה גבה מופתעת.
– שאף אחד לא יכול להתחרות איתך באינטליגנציה הזו.
רבקה הביטה בה בצורה חשדנית. תמרה המשיכה:
– ואני רוצה להגיד שגלעד הוא לא סתם בחור טוב. אני אוהבת אותו, סבתא. הרי את לא תתווכחי איתי שאהבה היא הכוח שמניע את האומנות?
– נו, ומה עם אהבה אבל איך תתמודדי איתו?
– להרבה שנים. ומקווה שבאושר.
את המאבק הזה תמרה ניצחה ביושר. לא בלי אינספור ויכוחים ודמעות. היא הביטה בעיני גלעד ואמרה כן, חד וחלק. עבור גלעד, תמרה הייתה שילוב נדיר של עדינות, אומץ ופגיעות. הוא הרגיש מיד שהיא זקוקה לחיבוק שלו, להגנה. הוא אמר לה:
– אין לי כמעט מה לתת לך כרגע, אבל כל חיי אעשה אותך מאושרת. את הדבר הכי יקר לי.
זה היה די והותר לתמרה. בפעם הראשונה היא הרגישה שהיא חשובה למישהו בזכות עצמה, בלי להוכיח כלום לאף אחד.
הדרך לא הייתה קלה. גלעד לא קיבל ירושה ולא זכה לעזרת קרובי משפחה. אביו נפטר והוא גודל על ידי אמו, אסתר, מורה יסודית באחת מהשכונות בגבעתיים. אסתר הקדישה את כל החיים לילדים בכיתה ובבית. הבן העריץ אותה, בעיקר על כך שהאמינה בו בלי סוף. אחרי שסיימה לשלם את המשכנתא בדירתה, נתנה לו את הכסף ונפתח לו הסיכוי הראשון. היום, כעבור שנים, החברה של גלעד מהבולטות בארץ בתחום, אפילו רבקה נאלצה להודות בכישרון של גלעד, בעיקר אחרי שנולד הנין.
תמרה רצתה ילד בכל ליבה. לא שאפה לגדולה, רק לאמהות רגילה. אך זה לקח שנים: בדיקות, ניתוחים… כלום. תמרה בכתה בלילות, מסתירה מגלעד, פוחדת לשבור אותו. לבסוף הבינה שאולי עליו להגיע לאבהות במקום אחר. כשסיפרה, גלעד צחק. טיפשה שלי, מאיפה את מסיקה שהאהבה שלי אלייך תלויה בילד? את כל עולמי!
הכאב שקע, אבל לא עבר. למרות הכל, היא ניסתה להתגבר. אמה תמיד לחצה: כל החברות שלי כבר סבתות ורק אני לא! כולם מחכים לתורם בגן, אמרה בחיוך, ותמרה נאלצה לשמוע ובעבודה, הילדים של אחרות היו תזכורת, והחיים המשיכו. ואז פתחה חוג בלט משלה.
– אני חייבת למצוא מה שיסיח אותי, אחרת אשתגע!
גלעד פחות הבין למה, אבל אסתר תמכה:
– גלעד, היא צריכה אותך עכשיו בכל הכוח, תן לה לעשות מה שבא לה.
וכך היה. גלעד חיפש סטודיו, תמרה הרעיפה מחמאות על המקום והתחילה ללמד. העבודה הסיחה אותה והסימנים הראשונים להריון נעלמו בתוך שגרת היומיום. אסתר ראתה פתאום משהו שונה, שאלה בעדינות, ותמרה נפגעה, חשבה שזה כאב לב בשביל אמא כמוה. כשטעתה והתעלפה בבית קפה קרוב לסטודיו, אסתר מיד דאגה לה, והשמחה שהתפרצה בבית הקפה באותו רגע גרמה לכולם לחייך.
יונתן נולד חזק ובריא לא מעט כאב ראש לרופאי איכילוב שאמרו בלידה: רקדנית בלט, נכון? כן. הילד, תענוג.
מאותו הבוקר, תמרה קמה בכל יום באושר עילאי, אפילו מפחדת שיותר מדי טוב לא יכול להחזיק.
– את לא לבד, אהובה. לחלק בכל מקרה, כי אנחנו שנינו אמר גלעד כשהביט יפה על פני תינוקה עטופים בשמיכה חגיגית שסבתא קנתה לברית.
השחרור מבית החולים הפך לסיוט: צלמים, ברכות בלי סוף, חיבוקים והתרגשויות. כל מה שתמרה רצתה היה מקלחת חמה ולישון.
– אמא, למה כל זה?
– מה זאת אומרת? צריך לעשות הכל כמו שצריך! זה חגיגה בשבילי גם, סבתא חדשה!
תמרה הבינה שאין מה להתווכח. היא טיפסה לאט הביתה, מתפללת לגמור את הערב, נכנסה לקהל גדול שעדיין לא פגשו.
– תמי, אלו הקרובים ביותר!
אסתר הצילה אותה, לקחה אותה לאכול, לנוח קצת, והבטיחה שתשמור על יונתן.
– אפשר שתסעי מיד? אסתר התערבה. אנחנו הולכות לשיחת בנות למעלה!
גלעד חייך בסיפוק מאחורי הדלת. היחסים עם חמותו היו תמיד מורכבים; עם חמיו הסתדר בקלות, אבל מטרונות המשפחה התל-אביבית היו בנות-ברית שלו רק על הנייר.
– אי אפשר, ואין מה לנסות לשנות אותה. קחי הכול בפרופורציה, אמר חמיו.
תמרה התעוררה אחרי מנוחה, האכילה את יונתן, אכלה מרק חם שפינקה לה אסתר, ולמדה טריקים של אמהות.
– הראו לי הכל כבר בבית החולים, אבל זה טיפה בים. אני פשוט פוחדת הודתה.
– אל תפחדי! ילדים הרבה יותר חזקים ממה שחושבים. את הכי יודעת מה הילד שלך צריך. תסמכי על עצמך, ותהיי בטוחה שבסוף תגלי שאת הטובה מכולן.
ושוב צדקה. תמרה למדה הכול במהירות, ולאט לאט הפחדים פחתו.
החודשים הראשונים עברו במהירות. אסתר ביקרה מדי שבועיים, עזרה, ניקתה, בישלה. תמרה הכריחה אותה לפנות זמן לעצמה.
– זה זמן קצר אמרה אסתר, ויום אחד תתגעגעי לזה.
מרים הגיעה לעתים נדירות יותר, אבל כל ביקור הפך לאירוע חגיגי.
– תראי איזו עגלה קניתי!
– אמא, כבר יש לנו מצוינת.
– אין על מה לדבר! בואי נצא לסיבוב!
מרים התעקשה לא לקרוא לנכד בשם יונתן, וטענה:”איפה מצאתם שם כזה? לא יכולתם לבחור משהו פשוט?” תמרה הזכירה לה:זה שם של מלך בישראל. כך או כך, לכל אחת היה מה להגיד, אבל לבסוף ההורים החליטו.
מרים המשיכה להשתעשע: “אני אהיה הסבתא-חגיגה!”, הייתה מוסיפה צעצוע ענק למדף הילדים.
הדינמיקה בסוף התייצבה.
המסיבה שחגגה מרים כשיונתן חגג חצי שנה כמעט הביאה לפיצוץ משפחתי.
תמרה חייכה אל הילד שהתעורר, פתחה את הקופסה של מרים רעשן כסף מדהים. יונתן נגס בו בחיוך ראשון עם שן בוקעת.
כהשלמת החגיגה פתחה תמרה את השקית של אסתר בגדי תינוק סרוגים ביד, רכים ומתוקים להפליא.
– וגרביים! תראה איזה יופי, סבתא שלך מוכשרת!!
מרים נכנסה באותה שניה, צעקה בהתלהבות:
– איזה יופי! מעצבת עשתה את זה?
– לא, אסתר סרגה.
מרים הנידה ראש בביטול “לא יכלה לפחות לקנות משהו עם משמעות? יש לו חצי שנה! אי אפשר להבין את הקמצנות הזו…”
– אמא!
– מה, זה לא נכון?
תמרה לא ידעה היכן להחביא את פניה, כי אסתר עמדה בפתח ושמעה הכול. היא הניחה בשקט את הכוס שתה על השידה ויצאה. כשתמרה ירדה לסלון, גילתה שאסתר כבר הלכה.
– גלעד! איזה עוגמת נפש. אני מרגישה כל כך לא בנוח!
– זה לא את, מה את מרגישה אשמה?
– הייתי צריכה לעצור את זה! זה לא בסדר!
– אל תדאגי. אמא שלי חכמה, היא הבינה את המצב.
תמרה ניסתה להתפייס עם אסתר, אך זו הרגיעה אותה בכל פעם “הכל טוב, אל תדאגי, אפילו לא נעלבתי”.
אבל עדיין משהו נשבר דק דק. תמרה המשיכה לחפש דרך לתקן.
יום אחד, כשהייתה לבד בבית (יונתן ישן למעלה), הכאבים התחזקו. ניסתה להתקשר לגלעד לא זמין. לאביה בניתוח. התקשרה לאימה שענתה בשיחה נרגשת: “איזה יופי היה החגיגה! כולם נהנו! אוי רגע, יש לי שיחה שניה!” וניתקה. כל ניסיון נוסף טון תפוס.
הכאבים גברו. תמרה חייגה למוקד מדא ואז לאסתר “אסתר, תבואי מהר… יונתן…” החדר הסתובב והיא כמעט התעלפה.
אסתר מעולם לא רצה כך. קפצה לסנדלים, יצאה במהירות לרחוב, עצרה מונית.
– נהג, דחוף! לבת שלי לא טוב!
– תעליי, תעליי, גברת!
היא חיבקה את התיק, ורצה, במונית דברי עידוד מהנהג “אל תדאגי, שלושים שנה על ההגה, נגיע בשלום!”
כשהאמבולנס הגיע, אסתר רק הניחה שהם כבר בפתח. לקחו את תמרה בדחיפות, אסתר נשארה עם הילד, גלעד הגיע גם. הניתוח עבר בשלום.
שבועות תמרה נשארה בבית החולים כי הרופא (אבא שלה) התעקש שתנוח: לא מתבדחים עם בריאות! יונתן צריך אותך חזקה.
כשתמרה השתחררה, חיבקה חזק את בנה, ואז התקשרה לאמא: אמא, אני צריכה עזרה. אני לא יכולה להרים כבד תוכלי לעזור?
– בטח! רק… יש לי כרטיס לטיסה… לא אוכל לבטל, זה היה החלום שלי…
תמרה ניתקה. היה ברור שיוטל עליה לאסוף את השברים לבד. היא האכילה את יונתן, ונרדמה, מותשת.
כשקמה, ראתה את אסתר עם יונתן. מתוקה, הכנתי לך מרק וקצת עוגות גבינה. עכשיו אני פה איתך עד שתתחזקי. תמרה בכתה קלות.
– די חמודה! רופא אמר שצריכים רק רגשות חיוביים! בואי תראי מה יונתן יודע לעשות!
אסתר נתנה ליונתן לעמוד לרגע. תמרה ראתה אותו הולך בצעדיו הראשונים וכל הדמעות יובשו מרוב התרגשות.
– זהו, עכשיו את מתמלאת באנרגיה! אסתר חייכה. כי כשיתחיל לרוץ, תצטרכי את כל הכוחות שבעולם.
