אמא חיבקה אותה, נישקה שוב ושוב, וחשבה לעצמה: “על מי היא דומה?” ונאנחה. גם החברים התפלאו ושאלו את אותה שאלה. אולי מישהו מהחברים ערער את בעלה, אולי אמא שלו עוררה בו חשד, או שאולי גיל בעצמו התחיל להטיל ספק בנאמנותה של אשתו, אבל יום אחד הוא חזר מהעבודה עם מצח קמוץ.
גיל, מה נעשה? זה מוקדם מדי… ללי בת שלוש, רק עכשיו נגמלה מחיתולים. וגם אני לא הספקתי לנוח, אמרה מיכל בלב כבד, עוד לא הספקתי לצאת מדמי לידה לאחד, וכבר אכנס לאחר. ללי עוד קטנה, רוצה כל הזמן לזרועותיי. איך אוכל להרים אותה עם בטן הריונית?
אנחנו נהיה ארבעה, ואתה המפרנס היחיד. אולי נחכה עם הילד השני? שאלה מיכל, ומיד נבהלה מהמחשבה.
מה עובר עלייך? תוציאי את זה מהראש, השיב גיל בקשיחות, אבל אז התרכך. אני אסתדר, אקח עוד עבודה בצהריים.
אם זו תהיה שוב בת, אין דאגה. נשארו מלא בגדים מללי, אפילו עגלה לא נצטרך לקנות. ההפרש קטן, הן יהיו חברות. ואם זה בן… גיל השהה לרגע, אגיש בקשה להגדלת הדירה, חייך למיכל.
כך סיכמנו. את ללי מיכל אהבה ושיחדה בלי סוף בכל זאת, בת ראשונה, שלקח זמן עד שבאה.
היא לא יכלה להתאפק, הרימה אותה בכל הזדמנות, חיבקה, נישקה, גם כשהבטן כבר נראתה בבירור. במחשבות אסורות קיוותה אולי שהפעם זאת לא תחזיק, שההיריון הזה, שלא חיכה בסבלנות, יסתיים. אך הטבע קבע אחרת. ההיריון עבר בקלות, ובמועדו, במשפחת כהן נולדה עוד בת.
כשהביאו את הקטנה להנקה, מיכל הופתעה לראות פלומת שיער בהיר על ראשה. גם מיכל וגם גיל כהי שיער. גם ללי נולדה עם שיער כמעט שחור, שרק אח”כ התבהר. אולי הפעם זה יכהה עם הזמן, שכנעה את עצמה.
הקטנה, תמר, הייתה בעלת עיניים כחולות וגוון עור בהיר, מה שגרם לכל מי שראה להתפעל. את השם בחרנו בפשטות תמר. שמות עם אותו ראשי תיבות כמו אחותה.
לאף אחד לא היה הסבר איך בשתי בנות שונות כל כך תמר לא דמתה לא לללי, לא להורים. ככל שגדלה, זה נהיה בולט יותר, כאילו הרוח הנדפה אותה לביתנו במקרה.
בהמשך השיער מעט כהה לגוון שטני בהיר. תמר הייתה שלווה ומלאה, מביטה סקרנית על העולם בעיניה הכחולות. אמא שלה חיבקה, נישקה וחשבה: “על מי היא דומה?” ונאנחה. גם החברים התפלאו.
אולי מישהו מחבריו של גיל דיבר איתו, אולי חמותה זרעה בו חשש, או שגיל בעצמו נטה לחשוד באשתו כך או כך, שב יום אחד מהעבודה שותק ומדוכדך.
לאחר שתיקה ארוכה דרש הסברים, והאשים בבגידה. הזכיר שמישהו בלונדיני חיזר פעם אחרי מיכל. אולי חזרה לאותו אחד?
ואם לא בגדת, אז אולי התינוקות הוחלפו בבית החולים. זה נדיר, אבל קורה.
לא בגדתי בך עם אף אחד. תמר שלנו, איש לא החליף אותה, בכתה מיכל, עלבון צורב מציף אותה.
המריבות הפכו יומיומיות, עד משבר מיכל כבר אספה בגדים כדי לעזוב, רק אז נפל האסימון לגיל.
הוא אהב אותה, הפחיד אותו שלבד יישאר.
הביך אותו כל פעם שמישהו שאל: “איך יצאה לכם כזו בלונדינית? לא דומה לאף אחד…”
רגישותו גברה כאילו כולם רואים את קרניי הבגידה על ראשו. גיל התחנן שמיכל תישאר אבל הזהיר שיעשה בדיקת אבהות. שוב ירדו הדמעות.
איך אשאר אם אתה לא מאמין בי? תעשה בדיקה גם לללי, אולי גם אותה “הרווחתי” בצד עדיף כבר להיפרד.
גיל בעצמו אסף דגימת רוק מתמר וקווצת שיער מללי, והביא למעבדה.
הטריד את הטכנאים בשאלות על שגיאות אפשריות, ערבוב ותקלות הרגיעו אותו שאין סכנה.
הבנות שמעו את המריבות. תמר בת ארבע, אבל הבינה שזו הסיבה למריבות בין ההורים.
יום אחד ללי ממש אמרה:
את לא אחותי, הביאו אותך אלינו. בגללך אמא ואבא רבים ורוצים להתגרש.
תמר פרצה בבכי, ואמא לא הצליחה להרגיע אותה בזרועותיה.
ללי, מצידה, חשבה אלמלא הייתה תמר, לא היו מריבות, לא גירושין.
יום אחד מיכל יצאה לסופר, הבנות נשארו לבדן. ללי הלבישה את תמר, ולקחה אותה “לטייל”. התרחקו מהבית, שוב ושוב.
כשהאם חזרה לא מצאה אותן. גם בחוץ לא היו. שכנה מהקומה הראשונה ראתה אותן יוצאות, התעלמה, מיהרה לסיים צפייה בסדרה אהובה.
מיכל רצה מבוהלת בין הבניינים. גם גיל הצטרף כשחזר מהעבודה. ערב ירד הבנות עדיין לא נמצאו. המשפחה התקשרה למשטרה. לאחר שעה מצאו את תמר, בוכה לבד, שאשה אספה ולקחה לתחנה. ללי נמצאה מבודדת, הלכה לאיבוד בחושך.
ההורים כל כך שמחו שמצאו אותן, עד שלא גערו בילדות. ללי כמובן לא גילתה שניסתה להרחיק את אחותה.
ההורים התווכחו מחדש האמא האשימה את גיל שאינו בבית, גיל האשים אותה על ההשגחה.
ולבסוף חיכו לתוצאות הבדיקה. התברר ששתי הבנות בנותיו של גיל. איך זה קרה? כך התבטאו גנים חבויים גם להורים כהי שיער יכולים להיוולד ילדים בהירים. גנים כמו חטאי אבות לפעמים מתגלגלים עד אליך.
לאט לאט נרגע הבית, אך תמר תמיד הרגישה מיותרת.
מערכת היחסים בין האחיות לא הבריאה. ללי אפילו אמרה בתור ילדה: “אני מקבלת שמלות חדשות, את רק ישנה עם הישנות שלי הרי את לא באמת אחותי”.
תמר בכתה, אך לא התלוננה. ללי האשימה אותה כמעט בכל דבר ואמא, מתוך הרגל, עצמה בדיוק חזרה שוב ושוב: “תקחי דוגמה מללי! היא ילדה טובה, לא עושה צרות.”
תמר התרחקה פנימה אל בדידותה: הייתה יושבת בפינה בעיניים עצומות כאילו אם לא תראה, לא תהיה קיימת. כך הסתתרה מהמבטים הביקורתיים ומהדיבורים הלא צודקים של ללי.
ללי סיימה ראשונה בגרות, לא הלכה ללמוד בשביל בת יפה, בשביל מה להשקיע? במסיבת ריקודים הכירה בחור, נישאה לו מהר, והוא עבד עם אבא שמכר רכבים משומשים.
אמא אהבה גם את תמר, אבל תמר תמיד הרגישה שמעדיפים את אחותה.
המילים של ללי, מאז הילדות, נחרטו עמוק.
ללי הצליחה, מצאה חתן טוב. תראי ממנה דוגמה. אל תשבי ותחלמי, את כל היום רק מציירת. תצאי קצת, חזרה האם.
באחד עשר, הבחין בה בחור. תמר פתחה לה לב, נזקקה כל כך למי שיאהב אותה. רק כשגילתה את ההיריון נבהלה סיפרה לבן זוגה.
הוא רצה לספר להוריו, כך התגלה הכל. אמו של החבר באה לבית כהן, התחננה לא להרוס לבנה את החיים, רצתה שתמר תעשה הפלה.
להפתעת כולם, גיל הגן עליה: שתלד, לא אתן לקלקל לה את החיים, היא עברה כל כך הרבה.
הוחלט הבחור עבר לעיר אחרת, תמר סודרה ללמידה מהבית.
הסיפור נעטף בשתיקה, גם בבחינות סיימה הכל מהבית, בלי שתלמידי בית הספר יראו בהריונה.
המורה לאנגלית עזרה לה מאוד ותמר אפילו קיבלה ציון גבוה בבגרות.
אבל את מי זה באמת עניין? היא ידעה שתצטרך להישאר עם הילד.
ואז, פתאום, אבא נפטר. הוא עבד קשה, הלחץ הכריע את הלב. הלך לישון מול הטלוויזיה, ולא קם.
זמן קצר אחרי פטירתו, התחילו לתמר צירים וביום שאביה נקבר, נולד בנה, דניאל בובה בהירה, עיניים תכולות ותלתלים בהירים.
האם באה לקחת אותה והאשימה: “הילדה הזאת רדפה את אבא שלה עד מותו, רק צרות מאז שנולדה.” אבל את דניאל היא אהבה מאוד, איך לא? הוא היה דומה למלאך קטן.
וגם פחדה שעם ילד אף אחד לא ירצה את תמר.
לא צריכה אף אחד, אמרה תמר, כשאבא שלי פקפק, אין מצב שזר יאהב את בני.
דניאל גדל חכם, רגוע. כשהיה בן חמש, התערבה ללי. לה, להבדיל מהאחות, לא יכלה להיכנס להריון. ההורים של בעלה לחצו שימצא אשה אחרת, נמאס להם לחכות לנכד.
הוא התחיל להתרחק. ללי לא רצתה לעזוב, כי אין לה לאן. אצל האם, בפחות ובבית ונמצאים גם תמר ודניאל.
תמר סיימה קורס ספרות, עבדה, ודניאל בגן. ללי רצתה להיפטר מאחותה בדרך חדשה למצוא לה בן זוג. אליהם היה מגיע באופן קבוע טכנאי מחשבים. בחור צעיר, נחמד, פנוי. ללי רצתה קצת לשחק איתו, גם לנקום בבעלה, אבל הוא דחה אותה בגסות. אז החליטה לשדך אותו לתמר.
סימסה לו, קבעה פגישה, לתמר סיפרה שבאה להכיר לה מישהו. אי אפשר להיות לבד כל החיים, לילד צריך אבא.
הייתה בטוחה שתמר לא תמצא חן בעיניו. הרי גברים לא אוהבים שמנמנות, ועוד “עם מטען”. אם יתחברו, היא תרוויח דירה פנויה.
תמר התארגנה יפה, לא התאפרה “שיראה אותי כמו שאני”. בבית הקפה זיהתה את עמית בקלות.
עמית? שאלה.
כן, ואת…?
אני אחות של ללי, תמר.
הופתע, אך הזמין אותה לקפה. הוא שקע בנייד, התקשר לללי שלא ענתה. תמר לא ידעה איך להתנהג.
אני מפריעה? שאלה.
לא, אבל אחותך לא בדרך?
אמרה שתפגוש אותך, לא אותי. מוזר, אני באמת צריכה ללכת.
המלצר הביא קפה ועוגה. עמית זיהה:
פה יש עוגות טובות, רוצה לנסות?
מאיפה אתה יודע?
אני תמיד נפגש פה עם לקוחות.
תמר הביטה בו: עיניים שוקעות, זיפים, שיער פרוע ממש דגדג לה לגזור אותו. לא תפס ממנה הרבה.
את לא רוצה לאכול?
לא, הסבירה תמר בחיוך מבויש.
מפחדת להשמין? את נראית נהדר, זה מתאים לך.
גברים אוהבים רזות.
מי אמר לך את זה?
לא יודעת כלום, הודתה. יש לי ילד בן חמש. ללי לא סיפרה?
הוא הופתע:
הייתה אמורה?
בסופו של ערב, למרות הכל, ליווה אותה עד הבית. הם דיברו הרבה, בעיקר עמית, ותמר הקשיבה.
לפני שהלך, ביקש מספר טלפון. לאחר שבוע, התקשר. הפגישה השנייה, תמר קצת התביישה כל חייה זה הילד. אבל החליטה לתת לציון סיכוי.
פתאום הצטרפה אליהם כלבה משוטטת. נכנסו למכולת. עמית קנה לכלבה פסטרמה ולחם.
בכספומט עמדה קשישה וספרה שקלים. עמית שילם עבורה, הוסיף שוקולד ומעדן.
למה מעדן? שאלה תמר.
לסבתא שלי אהבה מתוק, אבל קונה לעצמה לעיתים נדירות, מפחדת לבזבז.
וגם אותי אתה מרחם עליי? תמר הופתעה.
מה פתאום, השיב, את מיוחדת. לבנה, טהורה. פשוט יש לי אמצעים, למה לא לעזור?
בערב שאלה ללי:
נו, איך היה?
טוב, ענתה תמר.
מה?
אנחנו נפגשים שוב, תודה לך.
הפנים של ללי קפאו. מאותו רגע התחילה להשיג את אחותה, למצוא סיבות להתערב.
פעם אחת תמר שמעה את ללי מדברת עם אמא:
תמיד לה יש מזל, אני סידרתי לה את הבחור רק כדי לגחך, ובעצם הוא התאהב בה. הייתי צריכה להעיף אותה בזמן.
מה את אומרת?! נבהלה אמא.
באותו רגע אמא קיבלה אירוע מוחי, תמר הזעיקה מד”א. במזל, השיקום היה קצר.
אחרי חודשיים, תמר התחתנה עם עמית ועברה אליו עם דניאל, אך ביקרה את אימא יום יום. ללי התרחקה ונסעה לחפש מזלה.
היום, כשהכול מאחוריי, אני חושב לעיתים על מערכת היחסים עם אחיות, יריבויות, ויחס הורים. הורים שוכחים ילדים קולטים הכול, גם בלי להקשיב. ואיך שהורים אוהבים, כך ילמדו גם הם לאהוב. לפעמים מלחמה על תשומת לב, בן זוג או טיפול היא קשה, והנקמה חוזרת אליך, לא אל מי שהתכוונת. רק בדיעבד למדתי ילדים לא מקשיבים, אבל הם מעתיקים בדיוק.
אני משתדל לזכור את זה ביני לביני תמיד לתת לילדים תחושת שייכות, למצוא יופי ושוני בכל אחד, ולבחור מילים, כי הן נשארות לתמיד.
