קניתי כלים אופנתיים לכלתי כדי שתצא עם גבר אחר… וקראו לי אמא רעה. לא האמנתי שזה קורה. המשפחה שלי בעצמה קראה לי ״אמא רעה״

קניתי בגדים חדשים לכלתי, כדי שתצא עם גבר אחר וקראו לי “אמא רעה”. אני עדיין לא מצליחה להאמין. המשפחה שלי קראה לי “אמא רעה” אחרי שגילו מה שעשיתי.
אבל תנו לי לספר לכם את כל הסיפור לפני שאתם שופטים אותי.
הכול התחיל לפני כמה חודשים, כשבאתי לביקור אצל בני, יובל, ואשתו, כלתי נעמה.
דפקתי בדלת ושמעתי בכי שקט.
נעמה פתחה לי את הדלת, עיניה היו אדומות ובידיה החזיקה את נכדי איתן הקטן. הוא היה כל כך רזה, שלבי נשבר.
“את באה בזמן” היא אמרה בקול שבור.
“נעמה, ילדתי, מה קרה? למה את בוכה?” שאלתי ונכנסתי פנימה.
ושם הכל התברר.
הבן שלי זה שגידלתי בידיים שלי לא היה נותן לה כסף למזון.
אמר ש”לא מספיק”.
אבל כל סוף שבוע יצא עם החברים שלו למסעדות ופאבים.
ואז גיליתי גם עוד משהו עם נשים אחרות.
“נעמה, ומה אתם אוכלים?” שאלתי בהלם.
“אני אופה עוגות ומוכרת אותן בשכונה, גברת פרידמן” היא אמרה ודמעות זלגו על לחייה.
“אבל יובל לא מסכים לי לעבוד מחוץ לבית. אומר שאני צריכה לדאוג לאיתן.”
התחושה הייתה כל כך קשה שבקושי עמדתי על רגליי.
האם כך חינכתי את בני?
גבר שמניח למשפחתו לרעוב?
“אוספי את הדברים. שלך ושל איתן. את באה לגור אצלי,” אמרתי בהחלטיות.
“אבל גברת פרידמן ומה עם יובל?”
“אני מכירה את בן שלי. הוא כבר לא עוזר. את המשפחה שלי, ואת איתן נכדי. זהו.”
העברתי אותם לבית שלי באותו יום.
יובל עשה מהומה ענקית.
המשפחה שלי אמרה שאיבדתי את הראש.
ש”לא נכון להתערב”.
ש”אלו עניינים בין בני זוג”.
עניינים בין בני זוג?
שכרתי את עורכת הדין הכי טובה שמצאתי.
הוצאתי את כל החסכונות שלי.
אבל זה היה שווה כל שקל.
עכשיו הבן-בלי-מעש הזה חייב לשלם מזונות.
ואם לא ישלם החוק יטפל בו.
נעמה פרחה אצלי בבית.
חזרה לחייך.
הנכד שלי כבר בריא ושמן.
והיא מצאה עבודה במשרד.
נעמה תמיד הייתה חכמה, חרוצה ויפה.
אבל הבן שלי דיכא אותה כל כך, שהיא כבר לא ראתה את עצמה.
ואז מגיעה החלק שהפך אותי ל”אמא רעה”.
בשבוע שעבר הלכתי לקניון וקניתי לה שלוש מערכות בגדים מהממות.
שמלה כחולה, שנראית עליה נהדר.
מכנס אלגנטי עם חולצה לבנה.
ועוד סט יומיומי אך יפה.
“מה זה הבגדים האלה?” היא שאלה בהפתעה.
“את זוכרת את אלישע, הבן של חברת ילדותי רות? הוא מהנדס.
דיברתי איתו עלייך, והוא רוצה להזמין אותך לקפה.”
“גברת פרידמן! אבל אני עדיין נשואה לבן שלך”
“נשואה רק על הנייר, נעמה. הנישואין האלה נגמרו מזמן.
מגיע לך להתחיל מחדש.
אלישע בחור טוב, אני מכירה אותו שנים.
יש לו עבודה טובה, הוא מנומס
וכשראה את תמונתך, אמר שאת ממש יפה.”
נעמה הסמיקה.
אבל ראיתי בעיניה משהו שלא ראיתי חודשים ניצוץ של תקווה.
“אני לא יודעת מה יגידו האנשים?”
“האנשים? שיגידו מה שהם רוצים.
אותם אנשים שתקפו כשבן שלי השאיר אותך רעבה.
לכי לפגוש את אלישע.
לבשי את הבגדים היפים.
חייכי.
תכירי אנשים חדשים.
את ראויה לזה.”
כשיובל גילה, התקשר בזעם.
איך העזתי לעשות את זה לאשתו.
ניתקתי לו את הטלפון.
אחותי אמרה שאני הורסת משפחה.
הגיס שלי אמר שאני מתערבת במה שלא שייך לי.
אבל ראיתי את נעמה חוזרת מהקפה עם חיוך.
ראיתי את אלישע מגיע לקחת אותה לסרט בשבוע שאחריו.
ראיתי את איתן צוחק כאשר אלישע הביא לו דובון קטן.
ואת הבן שלי ראיתי בוכה ומתחנן, מבטיח להשתנות, כשהבין שהוא איבד אותה באמת.
אתם יודעים מה?
אני לא מתחרטת על שום דבר.
כן, אני אמא שלו.
אבל קודם כל אני אישה.
ואף אישה לא צריכה לעבור את מה שהבן שלי גרם לה לעבור.
אז תגידו אתם:
האם אני אמא רעה, כי עזרתי לכלתי להיות מאושרת שוב?