קניתי בגדים חדשים לכלתי, כדי שתצא עם גבר אחר… וקראו לי “אמא רעה”. לא יכולתי להאמין. המשפחה שלי בעצמה קראה לי “אמא רעה” כשגילו מה שעשיתי.
אבל תנו לי לספר את הסיפור מהתחלה, לפני שתשפטו אותי.
הכול התחיל לפני כמה חודשים, כשהלכתי לבקר את בני רועי ואת כלתי שירה בתל אביב. דפקתי על הדלת ושמעתי בכי חלש. כששירה פתחה, עיניה היו אדומות מבכי, בידיה החזיקה את הנכד שלי ליאם הקטן. הוא היה רזה וחיוור שהלב שלי נשבר.
“סבתא… טוב שבאת,” אמרה בקול חנוק.
“ילדה יקרה, מה קרה? למה את בוכה?” שאלתי כשנכנסתי.
ואז הכול התגלה.
הבן שלי… הטיפש שגידלתי בעצמי… לא נתן לה כסף לקנות אוכל. טען ש”אין מספיק”. אבל בסופי שבוע יצא עם החברים לבארים ולהופעות. אחרי זה גיליתי שגם עם נשים אחרות.
“שירה… מה אתם אוכלים?” שאלתי מזועזעת.
“אני אופה עוגות ומוכרת אותן לשכנים, סבתא,” אמרה כשהדמעות זלגו לפניה. “אבל רועי לא רוצה שאעבוד מחוץ לבית. אומר שאני צריכה לטפל בליאם.”
התחושות שלי היו קשות כל כך, בקושי עמדתי על הרגליים. האם זה מה שחינכתי?
גבר שמשאיר את המשפחה שלו רעבה?
“ארזי את הדברים. וגם את של ליאם. אתם באים לגור איתי,” אמרתי בהחלטיות.
“אבל סבתא… והבן שלך?”
“אני אמא שלו, אבל הוא לא מתנהג כמו בן אדם. את כלתי, וליאם הוא הנכד שלי. מספיק.”
לקחתי אותם באותו יום לבית שלי ברמת גן.
רועי עשה מהומה. המשפחה שלי טענה שיצאתי מדעתי. שאסור לי להתערב. “אלה עניינים של בני זוג,” אמרו.
עניינים של בני זוג? גייסתי את העו”ד הכי טוב שמצאתי. הוצאתי את כל החסכונות, אבל היה שווה כל שקל.
היום רועי חייב לשלם מזונות. ואם לא יעשה זאת יהיה לו עסק עם החוק.
שירה פרחה בביתי. חזרה לחייך. ליאם התשוש הפך לילד חייכן ובריא. שירה מצאה עבודה במשרד, התגלתה כליכתה, חכמה ויפה, כפי שתמיד הייתה רק בני דיכא אותה עד שכבר לא ראתה את עצמה.
ועכשיו מגיע החלק שבגללו קראו לי “אמא רעה”.
בשבוע שעבר הלכתי לקניון וקניתי לה שלושה בגדים נהדרים: שמלה כחולה מדהימה, מכנס אלגנטי עם חולצה לבנה, וסט יום-יומי יפהפה.
“סבתא… למה קנית לי את זה?” שאלה מופתעת.
“את זוכרת את איתמר, הבן של חברה שלי מירה? הוא מהנדס. דיברנו עליו והוא רוצה להזמין אותך לקפה.”
“סבתא! אני עדיין נשואה לבן שלך…”
“נשואה רק על הנייר, יקירה. הנישואין נגמרו מזמן. יש לך זכות להתחיל מחדש. איתמר בחור טוב, מכירה אותו מילדות. יש לו עבודה טובה, הוא מנומס… וכשראה תמונה שלך, אמר שאת ממש יפה.”
שירה הסמיקה. אבל ראיתי משהו שלא ראיתי אצלה חודשים ניצוץ תקווה בעיניה.
“לא יודעת, סבתא… מה יגידו אנשים?”
“אנשים? שידברו מה שהם רוצים. אותם אנשים ששתקו כשהבן שלי השאיר אותך רעבה. לכי לקפה, שירה. לבשי את הבגדים. תפתחי את הלב. תכירי אנשים חדשים. את ראויה לזה.”
כשרועי גילה, התקשר אלי זועם. איך העזתי לעשות את זה לאשתו. ניתקתי לו בפנים. אחותי אמרה שאני הורסת משפחה. גיסי טען שאני מתערבת איפה שלא צריך.
אבל אני ראיתי ראיתי את שירה חוזרת מאותו קפה זוהרת. ראיתי את איתמר לוקח אותה לקולנוע, את ליאם צוחק כשאיתמר הביא לו דובון. וראיתי את רועי בוכה ומתחנן, כשהבין שהפסיד אותה באמת.
אתם יודעים מה? איני מתחרטת. כן, אני אמא שלו. אבל קודם כול אני אישה. ואין אישה שמגיעה לה לעבור מה שבני עשה לה.
וכך למדתי לפעמים צריך אומץ לעזור גם כשכולם נגדך. כי משפחה זה לא רק דם, אלא גם מי שאכפת לו באמת. האם אני “אמא רעה” כי עזרתי לכלתי להיות מאושרת שוב? אני חושבת שהייתי אמא טובה.
