לפני חצי שנה קרה אסון גדול במשפחתנו: אבא שלי נפטר. ואחר כך, חצי שנה לאחר מכן, הגיע לבקר אותנו אחיו של אבא, דוד רון. הוא כמעט אף פעם לא הגיע, קשריו עם אבא היו דלים מאוד. הם לא רבו, אבל אף פעם לא הסתדרו ממש. היחסים ביניהם היו תמיד קרירים, כל אחד חי את חייו כאילו באמת נמצא בעולם אחר.
איך הייתה הדרך? שאלתי. ולמה אתה מדבר איתי כל כך רשמי? אני דוד האהוב עליך! אמר דוד רון בחיוך מתוק, כאילו באמת היה הדוד האהוב עליי.
הוא לא הודיע לנו שהוא מגיע, ולא הכנו שום דבר לביקור שלו. בעצם, מאז הלוויה של אבא לא דיברנו איתו. אפילו שיחת טלפון אחת לא הייתה. ופתאום הוא הופיע, כמו מתוך מסדרון חלומות.
בזמן ששבנו לשולחן התה, שאל דוד: איך נחלק את הירושה? שלושתנו? לא יהיה עוד מישהו? איזו ירושה? אמרה אמא שלי בתדהמה כשחזרה לעשתונותיה.
הייתה ירושה אמיתית, דירה נעימה, בית עם גינה גדולה, שני רכבים עומדים בחניה, כמו כלבים משונים שמחכים לבעלים. אמא ניסתה לשכנע אותי למכור את הבית ולקנות לי דירה בתל אביב, העיר שבה אני לומדת. אבל החלטנו לא למהר, ובינתיים הכל נשאר כמו שהיה.
איזו ירושה? מה שאחי השאיר! השיב דוד רון. אם אני הייתי לבד, והייתי בלי נעמה ואותך, הייתי יורש הכל. עכשיו אני לא זכאי לכלום! אבל אני אחיו! מגיע לי! לא, לא מגיע לך! החוק איתנו! ומה עם מצפון?
דוד רון מאוד חכם, הוא יודע היטב שאת המגיע על פי חוק הוא לא יקבל, אז החל לפעול לפי חלומות המצפון והלב. אבל לנו לא היה שום היגיון במה שאמר ועשה, כמו שיחה מהופכת בחלום. אבא שלי ודוד רון אף פעם לא היו חברים, לא היה לו קשר ממשי למטלטלים של אבא.
כשהמחלה פקדה את אבא, הוא מיד אמר לנו שכל הקיים נועד רק לי ולאמא. אף אחד אחר. הוא לא רצה לחלק את הנכסים שלנו עם אף אחד.
וגם לפי המצפון, רון לא! ואתה יודע זאת טוב מאוד! אף פעם לא היית קרוב לאחיך! זה ממש כמו סרט רע! אדם מתחתן ואשתו זוכה בהכל, וההורים, האחים, האחייניות מקבלים כלום, כלום!
דוד רון החל ללחוץ עלינו, כמו רוח שמשנה צורה, מבקש שנשתכנע ונחלק את הנכסים לשלושה. די, מספיק! אמרה אמא שלי לא נדון בזה איתך!
אחרי שדוד רון הלך, סגרנו את הבית ונכנסנו לדירה שלנו בעיר, ידעתי שכל זה לא סוף הסיפור. הכרנו אותו, ידענו שהוא לא יוותר, ודין ודברים יגיעו, אולי נצטרך להילחם בבית המשפט.
הרי מדובר בהרבה כסף: שליש מאחוזה בצפון, שליש מדירה במרכז תל אביב, ושליש משני מכוניות, משהו שמסתכם ליותר ממיליון וחצי ש”ח. זה מה שדוד רון ראה בחלום שלו, והגיש נגדנו תביעה. הוא מקווה לנצח, אבל החוק לצידנו, ואמא אומרת לי: “מה הוא בכלל מקווה?” כל הסיפור התפוגג בענן עשן ישראלי, והלילות הפכו לחלומות בהם הדוד רון עדיין מסתובב מחפש ירושה בין קרני ירח מעל גגות העיר.
