אף אחד לא יפגע בך

אף אחד לא יפגע בך
איפה היית? שאל ברק את אשתו שנכנסה לדירה, קולו קשה.
הייתי בעבודה.
הרי היום שבת!
אני עובדת גם בשבתות.
עובדת, אבל כסף אין.
אתה בעצמך לא עובד בכלל
תיזהרי בלשונך, אמר ברק בין שיניו והתחיל להתקרב אליה באיום. תלכי מיד למכולת! אין אפילו מה לאכול בבית.
ברק, נשארו לנו רק 200 שקלים, ויש עוד שבוע עד המשכורת. אולי תנסה כבר לעבוד, או שתסיע אנשים עם הרכב?
מה, נהג מונית? תגידי תודה שבכלל את גרה בדירה שלי, פתח את הדלת. זהו, לכי למכולת!
***
דמעות זולגות מעיניה של נועה. כל כך משפיל. האם זו אשמתה שכל החיים הידרדרו פתאום? ארבע שנים שהם נשואים. בהתחלה הכול היה בסדר. שני הצדדים עזרו, ההורים קנו להם דירת 3 חדרים, אחר כך הצליחו אפילו לרכוש רכב קטן, לא חדש, אבל מאוד שמחו. הכול רשום על שם ברק, הרי הוא ראש המשפחה. גם ההורים של נועה מהיישוב השתתפו.
ברק עבד קצת עם אביו בעסק קטן לא רווח גדול, אבל הספיק לחיות. אבל ברק החליט שמגיע לו יותר, ובגלל השחצנות שלו איבד הכול. רב עם אביו ויתר על העבודה. כבר שנה שהוא מובטל, מחכה למשהו לא ברור.
התחיל לצעוק על נועה, ולפעמים גם להרים יד. נועה עובדת שישה ימים בשבוע, אבל כסף לא מספיק, וברק ממשיך להאשים אותה בכל צרה. לא פעם חשבה לחזור להורים ביישוב, אבל שם גרות גם שתי אחיותיה הצעירות. עוד אחת על הצוואר זה יותר מדי.
***
יצאה מהבניין, מחתה דמעות ופנתה לרחוב. לא הולכת למכולת הקרובה, אלא לאחת הרחוקות יותר, שם המחירים זולים יותר וגם לא דחוף לה לשוב הביתה.
בחניון ליד אחת החנויות נעצר ג’יפ, וגבר יצא, צולע במקצת.
נועה! קרא קול שמח.
הסתובבה בפתאומיות:
תומר!
זה היה בן כיתתה מהתיכון. תומר היה נכה מלידה, הבעיות היו גם בידיים וגם ברגליים. למדה איתו כל השנים, וזכרה שאת רוב הזמן היה בתור לניתוחים ושיקום. הילדים צחקו עליו, אבל הוא לא נשבר, היה הכי טוב בלימודים. אחרי כל טיפול, ההליכה השתפרה. במועדי סיום התיכון, קיבל את “תעודת הצטיינות” ויצא לצעוד, צולע, אך בגאווה.
ועכשיו יוצא מתוך רכב יוקרתי, שמח באמת לפגוש אותה.
נועה, זאת באמת את? קולו בטוח. מזמן לא ראיתי אותך. לפני שנתיים לערך התאספנו, דנה אמרה שדיברה איתך, אבל לא באת.
כן הייתי עסוקה אמרה, וניכר בתומר שהוא מבין שמשהו לא כשורה.
את הולכת למכולת?
כן.
יופי, גם אני.
הוא גרר אותה למכולת היקרה. היסוס קל הסגיר לה עד כמה אין לה אפשרות לקנות שם. כשהביט בה היטב, הבין את כל התמונה.
נועה
לא, תומר, אני לא נכנסת לפה. סליחה!
השתחררה מאחיזתו, הרכינה ראש והלכה למכולת הזולה יותר.
***
קנתה מעט מצרכים, ושמרה על כל שקל.
כשהיא יוצאת, תומר ליד הרכב שלו. הוא מתקרב בהחלטיות, אוחז בידה, פותח את דלת הרכב באומרו:
תיכנסי!
נועה מתיישבת, הוא לצידה:
ספרי לי מה קורה.
והיא, מתייפחת כמו ילדה, מתחילה לספר הכול בלי להסתיר.
תעזבי אותו, פשוט תלכי!
תומר, ולאן אלך? הכול רשום על שמו!
נועה, אני מהעורכי דין המובילים בתל אביב. זה לא משנה על מי הכול רשום, חצי מגיע לך. הוא שולף נייד תני לי את המספר שלך.
היא מוסרת. תומר מקיש והטלפון שלה מתחיל לצלצל.
היום שבת, ביום שני את מגישה בקשה לגירושין. אני אתן לך הוראות ואסביר כל שלב אתה באה איתי הביתה? איפה את גרה?
באבן גבירול, ליד הדואר.
אני עובר לאחרונה לדירה הזאת, מצביעה על מגדל חדש ומבריק בסביבה.
***
הם עוצרים אצלה. תומר יוצא, פותח עבורה את הדלת:
נועה, הגיע הזמן להחליט. אני אתקשר אלייך ביום שני. אם יקרה משהו תתקשרי מייד.
תומר, אני מפחדת ממנו
אל תפחדי, חייך בחום.
***
נכנסה לדירתה, מיד התנפל עליה ברק:
עם מי נסעת ברכב?
פגשתי חבר לכיתה.
הבעל רעב בבית, והיא נוסעת לבלות
אחר כך הגיעו צרחות ואז סטירה.
נועה זרקה את השקית וברחה, בוכה, אל הרחוב ונקלעה לזרועות תומר.
תיכנסי!
פתח דלת והרכב החל לנסוע.
***
נועה פתאום כבר בדירתו של תומר, דירה של שלושה חדרים.
תומר, זה הבית שלך?
כן, אף אחד לא יפגע בך פה, אני גר לבד.
הטלפון מצלצל, על הצג ברק והקול שלו מתפרץ:
איפה את מסתובבת?
שוב צעקות.
תומר לוקח את הטלפון מידיה:
נועה מגישה גירושין. הדירה תישאר לה.
מי אתה בכלל?
אם תתנגד, אשלח אותך לשנתיים מאחורי סורג ובריח.
מה? מי אתה חושב שאתה?
אמרתי את דברי.
סוגר את השיחה, מחזיר לה את המכשיר. דמעותיה לא פוסקות.
נועה, מספיק. לכי למקלחת, בעוד רגע נאכל.
בינתיים הוא מרתיח מים, מתקשר למישהו.
***
לאחר תה קצר, למרות שאין תיאבון, הוא אומר בתקיפות:
בואי, מטפלים עכשיו בעניין של ברק!
אני אני פוחדת
נועה, לא יקרה כלום שלא תרצי.
מתחת לבית מחכה ניידת משטרה. קצין צעיר מצדיע:
עורך דין תומר בן דוד, לשירותך.
הם לוחצים ידיים, מושיבים את נועה ברכב.
***
כעבור דקות דופקים בדירתה.
מי זה? נשמע קולו השחצן של ברק.
ברק הרשקוביץ? שואל השוטר בקול סמכותי.
זה אני.
אני צריך לשאול אותך כמה שאלות.
ברק זורק מבט רושף לאשתו:
תיכנסו.
עורך הדין והשוטר נכנסים, מתיישבים, והשוטר מתחיל לרשום פרוטוקול.
נועה, תארזי מסמכים ודברים חשובים לזמן הקרוב.
תומר אומר זאת בשקט, אבל הקול שלו נותן לה ביטחון שכבר שכחה שיש לה. לא הייתה לה שום הגנה, רק צרות וצעקות.
ופתאום צץ מול עיניה אותו חבר טוב מהתיכון. אף אחת בכיתה לא חשבה עליו בתור נסיך. אז רצו מישהו עם מרצדס לבנה, לא ילד טוב ודי מגושם.
היא לוקחת מסמכים ומוסרת לתומר, הוא מחייך ומשדר שלווה. נועה אוספת בגדים מבלי לחשוב. היא לא יודעת מה יהיה, רק יודעת שבטח לא יהיה גרוע יותר, ובלב שלה ניצן רגש של אושר אמיתי.
תומר, סיימתי, מודיע השוטר וקם.
תודה, אני רוצה לדבר עם ברק לבד.
הם מתיישבים.
תקשיב, ברק, ביום שני אשתך מגישה בקשה לגירושין. תצטרך להגיש גם אתה. אין לכם ילדים, הכול עובר במהירות דרך הרבנות. הרכוש תחלקו חצי-חצי.
ומה אם אני מסרב? ובכלל הדירה שלי!
אז נועה פונה לביהמ”ש: תביעה לגירושין, פירוק שיתוף, ומסירה גם תלונה על אלימות. אני ראש אחת הלשכות הגדולות, ואין לי ספק שביהמ”ש יקבע במהירות את ההחלטה הצודקת.
בערב אני אדבר איתה לבד, והיא תישאר איתי.
מי אמר לך שתוכל להישאר אתה לבד בדירה?
זו אשתי.
ברגע זה אני מזמין מעצר בגין אלימות, עד יום שני תשהה במעצר, והיא תישאר פה. זה מתאים לך?
טוב, שתלך, מסכים ברק אחרי שתיקה.
יופי. ביום שני אני אוסף אותך ונגיש ביחד את ההצהרות ברבנות.
***
הטלפון של נועה מצלצל, היא מחייכת. זו אימא.
מאז המשבר, היחסים לא היו טובים; ההורים שלה לא אהבו גירושים, הם חיו מעל 25 שנה בנישואים יציבים.
שלום, אמא!
שלום, ילדה שלי, אבל הקול עצוב.
אמא, מה קרה? נשמעת מדוכאת.
ואת, נראה לי, דווקא שמחה. שמחה שהתגרשת
כן, עונה נועה בביטחון שמחה מאוד!
העיקר שתהיי מאושרת.
אמא, למה התקשרת?
רינת, אחותך, רוצה להתחתן.
באמת? עם מי?
עם מישהו מהעיר, אבל אין לו כלום, רק אהבה. ההורים שלו באו לבקר. הם גרים בדירת שלושה חדרים עם בן נוסף. התפשרנו נקנה להם יחד דירה קטנה, בלי חתונה גדולה. אבל רינת עצובה
שתגור אצלי בינתיים, מסתדר.
ומה איתך?
אמא, אמרה נועה בקול מלא שמחה אני גם מתחתנת.
עוד לא התגרשת, ואת כבר
מבטיחה, הפעם זה לתמיד. קוראים לו תומר. אני אוהבת אותו באמת.