אחרי שאביה של טל שבר את המשפחה ועזב, היא פיתחה כלפיו סלידה עזה. למרות הבטחותיו להישאר בקשר רציף, טל לא רצתה לשמוע ממנו דבר. סבתהּ, לעומת זאת, דחקה בה שוב ושוב שתיצור עם אביה קשר, והזכירה לה שהוא עדיין אבא שלה ושצריך לשמור על קשרי דם. זה היה מוזר לטל, במיוחד כיוון שאמהּ עצמה לא החליפה מילה עם בעלה לשעבר. אך כדי לא לגרום לאמא לצער מיותר, טל הסכימה לראות מדי פעם את אביה.
פעם אחת אפילו קראו לה באמצע שיעור בבית הספר בירושלים, כדי שתצא אליו. המורה שלה לא הייתה מרוצה מהעניין, אבל כשזה היה אבא של טל שעומד בפתח, לא יכלה להתנגד. אצל אביה, שמתגורר בפתח תקווה, שמעה טל את חברותיה ללימודים לוחשות זה לזו על איזו אחות חדשה שיש לה. בראשון לא רצתה להאמין, אבל האמת התגלתה לה כשהבחינה בבירור במשפחתו החדשה של אביה אשתו החדשה ובתם הקטנה. אשת אביה התייחסה אל טל בנחמדות, שאלה אותה על הלימודים ודאגה אם אכלה. לעומת זאת, אביה כמעט לא פנה אליה, שקוע במחשב ובענייניו למול שתי בנותיו.
עם הזמן, אביה החל לקחת אותה אל ביתו לעיתים תכופות יותר וביקש ממנה לשמור על אחותה החורגת הקטנה. טל סלדה מהתפקיד החדש, סירבה לראות בבת הקטנה “אחות”, אבל לא העזה לסרב, מחשש שתפגע בקשרים עם אביה, כמבוקש על ידי אמה וסבתהּ. כאשר התבקש ממנה להישאר בבית אביה לשעות נוספות, טענה טל שעליה לסיים שיעורי בית. אביה לא התרשם במיוחד, והציע בעצמו לטפל בילדה בעודו יוצא יחד עם אשתו החדשה לבלות בעיר.
תחושת העלבון וההזנחה הלכו והצטברו, עד שיום אחד טל החליטה בהחלטיות שלא תשוב עוד לבית אביה. כשאביה התקשר לברר היכן היא והתעקש שוב שתשמור על אחותה החורגת, טל השיבה שאינה מוכנה יותר להיות בייביסיטר חינמית. היא הדגישה שבקושי מדבר איתה, ושכל מה שמעניין אותו הוא שתשגיח על בתו הקטנה בעוד הוא עסוק בעצמו. החוסר בהכרת תודה והמעט תשומת הלב שזכתה לה הרחיקו אותה ממנו, ולבסוף, נותק הקשר ביניהם כמעט לחלוטין.
גם הניסיונות המאוחרים של אביה ושל אשתו לחדש את הקשר לא נשאו פרי. לבסוף טל עמדה מולו ושאלה אותו ישירות לפשר התנהגותו. תשובתו הייתה פשוטה: “מישהו היה צריך לעזור עם הילדה. זה הכול.” הוא אפילו לא ניסה להעמיד פנים שהתגעגע אליה.
כך, נותרה מערכת היחסים המתוחה בין טל לאביה ללא תיקון, וללא שמץ של פיוס באופק. את הצלקת השאיר אביה עמוק בנפשה, והיא נותרה עם תחושת עלבון איומה, לא מוערכת ומשומשת.
