בעלי ואני עבדנו קשה בלי סוף מאז תחילת החיים המשותפים שלנו. תמיד רצינו שלילדים שלנו לא יחסר דבר, שילכו לישון בלי דאגות ויתעוררו עם חיוך. לכן, אחרי שנולדה בתנו, בעלי לקח על עצמו עוד עבודה, תוך שהוא משנן לעצמו בצחוק ש”בקרוב יהיה זמן גם לישון”. ניסינו לגדל את הבת שלנו שתהיה ילדה נחמדה עם לב טוב וראש על הכתפיים.
השנים עברו מהר, וכהרף עין פתאום הילדה שלנו כבר נערה יפהפייה של ממש. חתנים לא בדיוק חסרו לה, כאילו כל השכונה מקבלת זימון פתוח אלינו לסלון. ואז התחלנו לשים לב שהיא הולכת על קצות האצבעות בבית, כאילו משהו מתבשל. אחרי כמה זמן גילינו את הסוד היא התאהבה בבחור. בעלי ואני היינו מאושרים עוד לפני שידענו מי זה; אפילו התחננו שתכיר לנו את הבחור, לראות מי היה בר המזל שכבש לה את הלב. בתנו הבטיחה שלא נפסיד “יהיה לכם זמן להכיר,” אמרה.
לפני לא הרבה זמן היא ניגשה אלינו מעופפת כמו עננה קטנה, והודיעה ברשמיות של סדרנית רכבת שהיא מביאה את הבחור לארוחת ערב. אני הקדשתי יום שלם לבישולים, כאילו אנחנו מחלקים מטעמים לכל תל אביב, ובעלי הבריק את הדירה עד שהרצפה הבריקה כמו אגורה חדשה. היינו נרגשים לקראת הפגישה, מביטים כל הזמן על הבת שלנו שלא הפסיקה לזהור לא ממש הולכת, אלא כמעט מרחפת בבית. ראינו אותה ככה וממש התמלאנו בגאווה ושקט שפעם היה רק בפרסומות.
הבחור הגיע, ולמען האמת, עשה רושם מצוין מנומס, שנון, עם חיוך טוב. הזמנו אותם לשולחן, הסלטים סבבים והחלה כמעט עפה. אבל היה בי משהו ששיגע אותי התחושה הזאת שאני מכירה את פניו מאיפשהו. כל הערב ניסיתי להיזכר מאיפה לעזאזל. דיברנו, צחקנו, אפילו בעלי השתחרר קצת וגם הוא פצח בבדיחות.
רק כשהבחור הלך ואנחנו מורידים את השולחן, זה נחת עליי כמו מערוך לראש. פתאום נזכרתי ראיתי אותו בתמונה שפורסמה בכתבה בעיתון! הוא ועוד בחור צמד נוכלים, עם קריאה ברורה לדווח למשטרה במידה ונתקלים בהם. מייד שיתפתי את בעלי ואת הבת שלי. היא נשברה, ואמרה שאני ממציאה מתוך קנאה או צורך בשליטה.
כמובן שלא היה בזה שמץ של אמת. כל שעמד מאחורי הדברים שלי היו דאגה ואהבה ורצון שהיא לא תיפגע. אבל בתגובה, ביתי ארזה באומללות את כל חפציה, ובטריקת דלת שווה לכל מחזמר, עזבה את הבית.
כבר חודשים שהיא לא עונה להודעות, הטלפון שלה מושתק כמו הפעמון בכניסה לבית כנסת. אני כבר מלאת נקיפות מצפון אולי טעיתי ושיפוטי היה נמהר. אולי הוא בסך-הכל בחור רגיל. אבל הלב שלי רק דואג ומתגעגע, מנסה בכל כוח למצוא את הגשר אל הילדה שגידלתי באהבה והומור יהודי פשוט ומקווה שבעזרת השם, עוד נחזור לחבק אותה בביתנו.
