מרים גדלה במושב קטן, מרחק כמה מאות קילומטרים מתל אביב הסואנת. כדי להגיע לעיר הגדולה בקיץ, הייתה צריכה לחצות את נהר הירקון בסירה רעועה, ובחורף לפלס את דרכה בכביש מושלג, שאי אפשר היה לדעת אם תצליח לעבור.
ובכל זאת, בין שדות האבוקדו והמכולת המקומית, במושב גרו הרבה משפחות זה לצד זה. כולם הכירו את כולם, שוחחו יחד, חלקו פחדים ושמחות, עזרו למי שצריך תמיד ביד רחבה ולב פתוח.
מרים הייתה הילדה שכל הבית חיכה לה שנים אבל… אמה, רחלי, הביאה אותה לעולם מחוץ לנישואים.
אבא של מרים היה יעקב גבר גבוה וחסון, בעלה של חברתה הטובה ביותר של רחלי. אף אחד במושב לא העלה בדעתו מיהו באמת אביה של מרים. יעקב גידל שלושה ילדים ולא רצה לעזוב את משפחתו, ורחלי לא רצתה לשבור את הבית של חברתה.
מהיום שמרים נולדה, היא וחנה (בתו החוקית של יעקב) היו בלתי נפרדות, שיחקו בחצר, למדו באותה כיתה, הלכו יחד לבית הספר למוזיקה. שתיהן ניחנו באוזן מוזיקלית, סיימו בהצטיינות, וחלמו להתקבל לאקדמיה למוזיקה בירושלים.
לאחר סיום התיכון, הדרכים של שתי האחיות מצד האב שלא ידעו שהן אחיות התפצלו. חנה עברה לעיר, מרחק מהמשפחה, בעוד שמרים נשארה במושב. השנים חלפו, הקשר דעך. הן לא דיברו, לא שלחו אחת לשנייה הודעות. כאילו נעלמו זו מחייה של זו.
החלומות של הילדות היו לרגעים יפים, אך לא התממשו. אף אחת מהן לא הגיעה לבית ספר למוזיקה. חנה למדה הנדסה, ומרים הפכה לספרית במושב. הזמן חלף, מרים נישאה, ילדה שני בנים, ובזמנים נדירים נזכרה בחנה, החברה מהנעורים.
באותם ימים קשים, גילו הרופאים לגברת רחלי גידול. מרים נאבקה כל כוחותיה להציל את אימה. אבל סודות נשארים קבורים עד שמגיע הרגע להיחשף ביום בו אמה עזבה את העולם, לחשה לה סוד גדול:
“אבא שלך… אבא שלך… התקרבי אליי, בתי…”
מה ששמעה זעזע את עולמה. התברר שגדלה כל חייה לצד אחותה, בלי לדעת. לא במקרה היו כה דומות הרצונות, החלומות, סודות הגנים של האב.
מרים נאלצה להתאמץ כדי למצוא את הטלפון של אחותה. יעקב כבר לא גר במושב, כי חנה העבירה את הוריה הזקנים לעיר והמשפחה כאילו נעלמה. אבל בעזרת שכנים ישנים ומכבסה אחת, הצליחה להשיג את המספר.
בידיים רועדות חייגה, וכשהחלה לדבר, שמעה קריאת שמחה בצד השני. חנה הייתה נרגשת שחברת הילדות שלה התקשרה. מרים ידעה שלא תוכל לחשוף את הסוד בשיחת טלפון, וביקשה מחנה לבוא לבקר.
לאחר מספר ימים, חנה הגיעה למושב. האוויר היה טעון. השתיים ישבו מתחת לעץ הזית, בשקט השתנה, ושוחחו שעות ארוכות נזכרות בילדות, במשחקים, בחלומות הישנים. רגש גדול הציף אותן. סוף סוף התאחדו, אחרי שנים של געגועים.
מאז הן תומכות אחת בשנייה, נוסעות אחת לשנייה, ומרים התחילה לדבר עם אביה יעקב.
יעקב ביקש סליחה מאשתו, והיא סלחה לו. כיום הוא וחנה מגיעים לבקר את מרים, ומדי פעם הולכים יחד לבית העלמין, לניחום האם רחלי. יעקב משחק עם נכדיו, והבנים שמחים שסוף סוף יש להם סבא. כך רצה הגורל האמת נחשפה אחרי שנים, ולא פצעה אף אחד. והלב שוב נפתח לאהבה.
