נועה מגדלת לבדה שני ילדים, וכאשר עברה התקף לב, בנה יאיר מיד התגייס לטפל בה. לעומת זאת, בתה, שיר, שגרה בדירה מרווחת במרכז תל אביב, תמיד מצאה תירוצים כדי לא לקחת אחריות על אמא שלה המבוגרת.
יאיר ורעייתו, עדי, לקחו על עצמם את הטיפול בנועה, אך המשימה לא הייתה פשוטה. הם נאלצים למצוא איזון בין טיפול באישה בגיל הזהב, גידול ילדם הקטן והעבודה התובענית שלהם. לעיתים יאיר מבקש משיר עזרה כספית כדי לכסות את כל ההוצאות הרפואיות של אמא שלהם, אבל שיר תמיד מקדישה את הכסף שלה לצרכים האישיים שלה.
למרות הקשיים, הדאגה הרבה של הזוג הצעיר עוזרת לנועה להשתקם. היא אפילו מתחילה לעזור בעבודות הבית. אולם הכול משתנה כאשר יאיר שומע את אמו משוחחת על כך שהיא מתכננת להעניק את הדירה לשיר, כדי ששיר תמכור אותה ותקנה לעצמה בית חדש.
הגילוי הזה מטלטל את יאיר. הוא מרגיש בגידה עמוקה, שכן הוא ועדי היו לצד אמו ברגעי המשבר, בעוד שלשיר עתיד להגיע כל הירושה. כשיאיר מדבר עם אמו על כך, היא מאשרת לו את החלטתההיא אומרת ששיר זקוקה לכסף יותר, ושהוא כבר מצליח להסתדר לבד.
מתוסכל מהעיוות והתחושה שמבזים את הדאגה והמאמץ שלו, יאיר מחליט שלא יכול להמשיך להתעלם מהמעמד. הוא אורז את הדברים שלו ושולח את נועה לגור עם שיר, אותה, מסתבר, אוהבת יותר מכל. המעשה הזה הוא הדרך שלו להביע את כאבו ואכזבתו מההחלטה של נועה להעדיף את שיר על פניו למרות כל התמיכה והדאגה האישית שנתן.
