תמרה
היה פעם אב אחד ושלוש בנות לו. שתיים מהן יפת תואר וחינניות כל כך, שכל מי שראה אותן נדהם מיופיין, והשלישית קטנה, רזה, ועם גב מקומר. רק זוג עיניים בורקות על פניה. בשדה היה לה קשה לעבוד, וגם בבית התקשתה לעמוד בקצב אחיותיה.
לאחיות הבוגרות, מרים וחיה, שידוכים לא פסקו להגיע מחזרים עמדו בתור בבית, ולתמרה הקטנה אף אחד לא היה פונה כלל. אמרו האחיות: עד שלא נשיא את תמרה שלנו גם אנחנו לא נלך לחופה!
הזמן עובר, ולא בא אף שידוך עבור תמרה. האחיות הלבישו אותה שמלות יפות, מרחו לה לחיים, אבל לשווא. גם חברותיה החלו לצחוק: בזמן שתנסו לחתן את תמרה, תישארו כולכן רווקות!
תמרה שמעה את הדיבורים, וליבה נשבר. לא על עצמה חשבה אלא על אחיותיה האהובות. ערב אחד החליטה: לא אוכל עוד לשבת על לבבות כולם! אני אלך לי מהבית, כדי שאחיותיי ימצאו מנוחה. אלך לירושלים, אולי אצליח למצוא עבודה.
חיכתה עד שכולם נרדמו, אספה מטלטלין בצרור ויצאה לדרכה.
היא הלכה כל הלילה. היה ירח האור לבן. בדרך לא פחדה כלל. רק כשהגיעה אל פרדס גדול חששה קצת: אולי שועל יגיח? אך העזה להיכנס, ופוסעת בשביל בין העצים.
השחר החל לעלות. תמרה התעייפה, ולירושלים הדרך עוד רחוקה. ישבה לנוח מתחת לעץ שקד, הניחה את הצרור לראשה, והתכסתה במטפחת ונרדמה. לא ידוע כמה ישנה, אך התעוררה לקול גרזן החותך גזע לא רחוק ממנה. תמרה קפצה, רצתה לברוח, ואז ראתה זקן קטן הולך ובידו גרזן. שיערו לבן, לא גבוה, חזק נראה.
פחדה יותר, אך הזקן אמר: אל תפחדי, נכדתי. רע לך לא תבוא ממני.
מי אתה, סבא? שאלה תמרה, כמעט פגעת בי.
אני שומר הפרדס. גר כאן קרוב, כורת ענף יבש. ומה את עושה לבדך כאן, ילדה?
תמרה סיפרה לו את צערה. הזקן שתק מעט, ליטף את זקנו ואמר:
רואה אני שאת בעלת לב טוב ורחומה. הישארי איתי בסוכה, תהיי לי כנכדה. ואם תשני דעתך אוביל אותך לירושלים.
תמרה שמחה, הסכימה להישאר. וכך גרו יחדיו: הזקן הסתובב בפרדס ביום, תמרה דאגה לבית ולמאכל. המלאכות היו מעטות, והיא הסתדרה היטב.
הזקן שמח, חביב, חכם סיפר סיפורים מרתקים. לימד את תמרה על עשבי מרפא, שורשים, תבלינים, מתי לקטוף ואיך לשמר, איך מכינים תרופות מצמחים. תמרה למדה רבות, והוא לא הסתיר ממנה דבר.
כשהגיע זמנו להיפרד מהעולם, תמרה בכתה, אבל הזקן אמר: אל תצטערי, בתי, הכול בזמנו. כשתלך נפשי תקברי אותי ושובי לביתך. את כל אשר ידעתי לימדתי אותך. אני עזרתי לפרדס את, בתי, תעזרי לאנשים.
נפטר הזקן, תמרה קברה אותו ויצאה חזרה אל ביתה.
באה לכפר שלה, ומצאה שתי אחיותיה כבר נישאו לשני אחים, גרו כולן יחד בבית מרווח. שמחו כל כך כשתמרה חזרה בריאה ושמחה! קבעו לה חדר קטן לעצמה, ותמרה התחילה לעזור לאחיותיה לדעת באיזה עונה להפרות את האדמה, מה ירפא מחלה, ואיך להיפטר ממזיקים כל זאת למדה משומר הפרדס. וכך תמיד יבול שדותיהן גדל יפה, בעלי החיים חזקים, ואף אחד לא חלה בבית. חיו כולן בשלום ובשמחה.
לא עבר זמן רב והשמועה יצאה ותושבי הכפר באו אל תמרה לבקש עזרה. עזרה לכל אדם, מעולם לא ביקשה תשלום. מי שיכול נתן לה ביצים או מטפחת, אבל מהעניים והחולים לא לקחה דבר.
בכפר גרה גם ריקי הזקנה, ידועה כמכשפה. ידעה ריקי הרבה, אבל אנשים פחדו ממנה רעה הייתה, כך אמרו. כשהחלה תמרה לעזור פנו כולם אליה והתרחקו מביתה של ריקי. ריקי קצפה מאוד, חיפשה איך להרע לתמרה. בסוף הגיעה אליה:
שלום, תמרה היקרה!
שלום, סבתא, אמרה תמרה בחיוך.
באתי לבקש עזרתך, ילדה, נאנחה הזקנה, כואבת לי היד, איני יכולה להזיז אותה.
שבי, סבתא, אבדוק אותך.
הושיבה אותה, בחנה את היד.
האם דווקא היד הזאת כואבת לך, סבתא? הרי לא נראה שיש כאן כאב. תני לי לבדוק את היד השנייה.
זו, בתי, אין בלתה! התאוננה ריקי. כאב שאין כדוגמתו!
תמרה הנידה בראשה.
סבתא, איני מוצאת כאב בידייך.
איך לא?! צעקה ריקי, הנה תראי כמה כואב לי!
תמרה נשארה בדעתה.
אם את אומרת, סבתא אז אין כאב ידיים!
אם אין אין. נכנעה לפתע ריקי, הנה, בשיחה איתך כבר הקלה לי. תודה, תמרה. קחי ממני מתנה, והושיטה לה ראי קטן, את עדיין צעירה, שתשמחי להביט ביופי שלך.
תודה, סבתא, ענתה תמרה, הלוואי שיתמלא כל מה שאמרת בדברי טוב. דבר טוב חזק מכל רעה.
אך על המראה לחשה ריקי לחש שחור…
עבר זמן, וראו: לתמרה התיישרו הכתפיים, הגב התיישר, כמעט ללא צליעה. התבוננה לעצמה במראה לבה שמח. ראתה ריקי זאת, ועל אף כל כוונותיה לא הצליחה להזיק. הגיעה שוב לתמרה. “הפעם כואב לי הגב והרגליים חלשות. אך בלב הרגישה רע. שובה של הרעה אליה.
תמרה נתנה לה עשבים שונים, והסבירה איך להשתמש. ריקי הוציאה מסרק עצם כמתנה:
יופייה של נערה דורש טיפול, אמרה, ואת כבר כל כך יפה ראוי שתגנדרי.
תמרה לקחה גם את המסרק, הודתה לה: תודה רבה, סבתא! מי ייתן וכל מילה טובה שלך תתגשם.
שוב חלף זמן ואנשים חדרו לראות שתמרה שינתה פניה: נס ליחה, שיערה עבה, פניה סמוקות, כולה מלאת חיים. וריקי הלכה ויבשה, רגליה אינן מחזיקות, גבה כפוף, שוכבת במיטתה ונאנחת. מזמינה את תמרה אליה.
מרים וחיה ניסו למנוע מאחותן ללכת: אל תלכי, אחותנו, ריקי מכשפה אינה מארחת בטוב!
תמרה הרגיעה: אל תדאגו! הבוקר מביא עצה.
קמה מוקדם, נטלה מים טהורים, לבשה שמלה חדשה. הכינה סלסילה של מתנות: דבש בר, תפוחים מן המטע, עשבי תיבול ריחניים ומרפא.
כשראו מרים וחיה את תמרה התפלאו: כמה יפית, אחותנו! שמלתך עושה פלאים או שמא זו את, מוכרת לנו אך שונה לגמרי.
הגיעה תמרה לביתה של ריקי. ניסתה לפתוח את השער והוא נטרק לפניה, לא מצליחה לפתוח.
סבתא! קראה, פתחי, אני לא מצליחה להיכנס.
בביתה של ריקי נשמעו המולה, טפיפות, וכלי ברזל מתנגשים. קולות שונים צעקו: אל תכניסי אותה! היא חסינה לקללה, שום לחש לא פועל עליה, מחלות מתרחקות ממנה, לדבר רע מחזירה בטוב!
דפקה שוב: סבתא יקרה! האם את בטוב? באתי לבקרך, אך איני מצליחה להיכנס.
ריקי שותקת. בבית קולות חורקים, יללות, נביחות וגועה. מהתנור קולות רעש מחרידים. בחוץ התקהלו תושבי הכפר. אף על פי שפחדו מריקי, לא ראו פחד שכזה כל הבית רועד! תמרה דופקת בשלישית: הגיבי, סבתא! הבאתי לך מתנות: דבש בר, תפוחים מן המטע, עשבים ריחניים.”
הניחה תמרה את הסלסילה על הדרך שמאחורי השער. פתאום עשן שחור מתמר מן הארובה, העורבים בורחים מן החלונות, והבית כולו משחיר כגחלים. רצו אנשים לדליים, אחרים ניסו לפרוץ שער, חשבו שהבית בוער.
השמש בצבצה בין העננים. עם קרן האור הראשונה נעלם לו כל העשן. כל הבית נשרף כגחלת אחרונה, ונעלם כליל.
אמרו אנשי הכפר: זו הייתה רעתה של ריקי ששרפה אותה! רצתה להזיק לתמרה אבל ללב טוב, רע לא נדבק. הרע חזר לה פי כמה!
מתוך אותו היום ייפה תמרה עוד יותר אנשים כבר לא הכירו אותה! עד מהרה התארס בחור טוב מן הכפר ואהב אותה מאוד. מעולם לא היתה ביניהם מריבה. מרים וחיה שמחו מאוד בשבילה.
ובמקום ביתה של ריקי, היכן שתמרה הניחה את הסלסילה צמחו שיחי פטל מתוקים, רבים עד בלי די, וכל תושבי הכפר קטפו מהם עד שהתרגלו למקום ולא פחדו עוד. כמות הפטל היתה כה רבה, עד שקראו לכפר מאז פטלית.
מוסר השכל: הלב הטוב מגן על האדם מכל רע, ושום קנאה או רוע לא יעקרו ממנו את הברכה. מי שמטיב עם אחרים תבוא עליו הברכה בכל דרכיו.
