ביום ההוא, כשהייתי סטודנט באוניברסיטת תל אביב, פגשתי אישה בשם עינת. עינת לא הגיעה ממשפחה אמידה ולא הייתה לה הכנסה קבועה. במקביל, חבר ללימודים בשם רועי, ממשפחה עשירה בצפון תל אביב, גילה בי עניין. אני, שגדלתי בבית דל בדרום העיר, חלמתי תמיד על חיים נוחים ומאושרים. כשהצעתי לעינת נישואין, היא סירבה לי ובחרה ביציבות ובעושר שרועי הציע לה. אף שידעה שהיא אוהבת אותי, הכסף סנוור אותה והיה חשוב לה יותר מכל.
לצערי, רועי התגלה כאדם שלא בנוי למשפחה. תמיד חיפש חיים קלים ולא העריך עבודה קשה. כאשר הוריו העבירו לו את העסק המשפחתי, רועי פשוט לא הסתדר והעסק קרס בסוף. במשך שנים, הם חיו בזכות תמיכת הוריו, והוא לא ניסה לשנות דבר. כשהמשפחה שלהם נקלעה למצוקה כלכלית, עינת הציעה לו לעבוד, אך הוא דחה אותה כי לא היה מוכן לעבוד בשביל אף אחד אחר.
לא מזמן, פגשתי חבר שסיפר לי שעינת היום שומעת עליי. הפכתי לאיש עסקים מצליח. השגתי בעצמי את הדרך החוצה מהמצב הכלכלי הדחוק ועכשיו החיים שלי מלאים בשפע וברכה. לשמוע זאת עורר בי רגשות מעורבים הבנתי שעינת עדיין אוהבת אותי ושמחתי לשמוע על ההצלחה שלי. לפי אותו חבר, היא עדיין נשואה אך מהרהרת בשאלות על הבחירות שעשתה. חלפו שנים, ואני רואה כעת בבירור את הטעות שלה אז.
כשאני מסתכל אחורה, אני מתחרט שבזמנו עינת בחרה בכסף ובביטחון על פני אהבה ותשוקה. היא הייתה צריכה להעריך את הקשר בינינו ולבחור בדרך שמובילה לפי הלב ולא לפי מיליון שקלים בחשבון. עכשיו היא נאלצת לחיות עם תוצאות ההחלטה שלה ועם ההבנה שהייתה לה הזדמנות לחיים עמוקים ומלאים עם אדם שבאמת אהבה.
היום אני יודע בלב שלם: לא הכסף מייצר אושר אלא האדם שאתה אוהב והדרך בה אתה בוחר להיות נאמן לעצמך וללבך.
