אנחנו נוסעים בכביש המהיר ליד יערות בגליל, כשהפתעה מחכה לנו באמצע הדרך: מתוך הסבך מגיח פתאום חזיר בר ענק וצועד לאיטו אל הכביש, מתקרב לרכב שלנו. הלב קופץ, שנינו בטוחים שהוא עומד לתקוף, ואז קורה משהו שאי אפשר היה לצפות…
נסענו, אני ובעלי אמיר, בדרך חזרה הביתה מאזור הצפון. הכביש חלק אחרי גשם, מסביב ירוק ושקט כזה של יערות בגליל שלא מרפה. דיברנו בשקט על כל מיני עניינים, מפנטזים כבר על התה בבית.
ופתאום, בלי התראה, חזיר בר עצום קופץ לכביש, ממש מולנו. אמיר לוחץ ברגע האחרון על הבלמים, הרכב מיטלטל והלב שלי כמעט עוצר. החזיר נעצר מטר אחד מהפגוש, מתרומם מעט על רגליו האחוריות, נראה מאיים ממש, כאילו מחפש רגע לתקוף.
הוא נעץ בנו מבט חודר, בלי למצמץ. ואז הוא לקח צעד איטי, מתקרב עוד יותר. אני בטוחה שהוא רעב; נדמה לי שעוד שנייה הוא מזנק עלינו, והדלתות הסגורות לא נראות כמו מגן.
אמיר עובר במהירות להילוך אחורי, ומתחיל לנסוע בזהירות לאחור. שנינו מבינים שאם החזיר יתקוף, כמעט אין לנו סיכוי לצאת מזה בשלום. אני משותקת מהפחד, מסתכלת רק עליו.
ואז ברגע הכי מתוח קורה משהו מטורף: עץ אקליפטוס ענק שצומח ממש על השוליים נשבר פתאום ונופל ברעם אדיר לידינו. אם הוא היה נופל עוד חצי מטר היינו עכשיו בסכנה אמיתית.
אנחנו קפואים במקום. כל הסיפור הזה מרגיש כמו נס. החזיר קפץ בבהלה, הסתובב ונמלט חזרה אל היער. תוך שניות לא היה זכר אליו, ופתאום שוב שקט מוחלט, כאילו לא קרה כאן כלום.
עד עכשיו, כל לילה, אני חושבת על מה שקרה שם. האם הוא באמת התכוון לתקוף? אולי בעצם ניסה להזהיר אותנו? אולי פשוט נבהל מהנפילה? אף אחד לא באמת יודע. אבל את המבט שלו אני לא אשכח לעולם.
