דבורה התעוררה בארבע וחצי לפנות בוקר. “אנחנו חייבים לארוז ולצאת מפה לפני שיתחיל כל הבלגן”, אמרה לעצמה. היא מעולם לא הרגישה בושה כזו בחייה. איך זה קרה בכלל? איזה טיפשה היא הייתה!
מאז שבתה עברה לדירה שכורה, דבורה הפסיקה לבשל בבית. היא אכלה מדי יום בבית קפה קטן ליד מקום עבודתה. יום אחד, בזמן שאכלה ארוחת צהריים, התיישב איתה אדם בשם איתן. הם החלו לשוחח, ומאז התפתח ביניהם רומן. איתן היה מעט צעיר ממנה, אך השיער האפור וההופעה המכובדת נתנו לו מראה בוגר ומרשים.
איתן חיזר אחריה בחן. הם הלכו למסעדות, הוא הביא לה פרחים והזמין אותה להליכות שקטות ליד הים בתל אביב. אחרי כמה שבועות, דבורה התרגל להרגליו והתחילה ממש לחכות לכל שיחה ממנו. לפני כל פגישה איתו, היא הלכה לסלון יופי. דבורה התאהבה לגמרי והחלה לחלום על העתיד יחד.
בלילות, היא דמיינה את החתונה שלהם, ואפילו תכננה ירח דבש במדינה חמה מעבר לים.
בערך לפני שבוע, איתן הציע לה לצאת לסוף שבוע בצימר בצפון. הם קבעו לנסוע ביום שישי בערב ולחזור ביום ראשון. דבורה כבר חיכתה לרגע הזה בדמיון אולי הוא יציע לה נישואין ליד האגם בגליל?
ביום שישי בצהריים, איתן התקשר: “הייתי חייב לשתות קצת, אז ניסע ברכב שלך”. דבורה הסכימה. הם נפגשו אחרי העבודה, והיא שמה לב שאיתן שתוי. למרות זאת, חשבה שעד שיגיעו לצימר הוא יתפוגג ויהיה בסדר. לאחר שעה הגיעו והשתכנו בבקתה שאיתן הזמין מראש. הוא פתח את דלת הבקתה כאילו מזמין אותה לתחילתה של תקופה חדשה. דבורה הרגישה כמו מלכה.
לאחר שהגיעו, יצאו לבית קפה קטן. מוזיקה רגועה התנגנה. איתן הזמין קוניאק. “נשתה, נרגע. הכל יהיה בסדר”, אמר בחיוך. דבורה, שבעלה הראשון נפטר מאלכוהוליזם, לא הייתה סובלנית לאלכוהול כלל ואיתן ידע זאת. תוך שעה, איתן היה שיכור מאד. הוא ניסה לשכנע את דבורה לרקוד, אך היא סירבה. אז איתן החל לרקוד לבד, ושם, צמוד אליו, התעלקה עליו בחורה צעירה. תחילה רקדו, ואז החלו behaving באופן גס והמקום כולו התמלא מבוכה. אחרי זמן קצר הגיע המאבטח וביקש מהם לעזוב מיד.
איתן והבחורה עברו לשולחן של דבורה, רוקנו את כל הבקבוק במהירות, ואז איתן אמר: “חמודה, אל תצפי לי הלילה”. “את זקנה לידו”, הוסיפה הבחורה ויצאה עמו מהקפה.
דבורה נדלקה מכאב, ולא היה לה מילים להשיב. היא רק בערה מבושה. פתאום הגיעה מלצרית עם גלידת וניל: “זה מהבעלים!”
הדמעות פרצו מעיניה בזמן שאכלה את הגלידה. בהתחלה רצתה לברוח ישר לבית, אבל אז החליטה להישאר עד הבוקר. כשהגיעה לדירתה, הכניסה הכל לכביסה, כדי שמזכרות של איתן לא יישארו. כשהפתחה את התיק, מצאה את החולצה שלה מוכתמת בדם של איתן. היא לא ידעה מה לעשות אם הוא נהרג, היא תהיה החשודה הראשונה, כי היה לה מניע.
היא התקשרה לשכנה שלה, מיכל, שעבדה במשטרה. “דבורה, השתגעת? שש בבוקר”, ענתה מיכל.
דבורה בכתה בטלפון ולא הצליחה להסביר בדיוק. “אני בדרך, תפתחי את הדלת”, ענתה מיכל.
לאחר שדבורה סיפרה את הסיפור המבולבל, מיכל התקשרה לאנשי מקצוע: “בוקר טוב! מי תורן במעבדה? אהיה שם בעוד חצי שעה. לדבורה”.
דבורה אמרה: “אני פוחדת שיאשימו אותי”.
“פחדי, אבל תתני לי את החולצה ואת הטלפון של איתן”, ענתה מיכל.
כעבור שעה קיבלה דבורה שיחה ממיכל: “אל תדאגי, זה דם של חזיר, ואיתן הוא נוכל. אסביר כשתגיעי”.
דבורה לא הבינה מי בדיוק הנוכל. כשמיכל נכנסה לדירה, שאלה מיד: “מכרת את הבית של ההורים, איפה שמת את הכסף? בבנק? האם הכרטיס משויך לטלפון?”
“דבורה, הכרטיס בארון ואין קישור לטלפון”, ענתה דבורה.
“איתן יודע את הקוד, נכון?”
“כן, דיברנו על השנה הנכתבת על הכרטיס”.
“צריך מיד לחסום את הכרטיס!”
דבורה ראתה שהכרטיס שומש בבית אוכל ממש לפני כמה דקות. “הם שמו את הדם על החולצה, כדי שתשבי בשקט עד שיוציאו את הכסף מהכרטיס שלך. עכשיו נלך להגיש תלונה לפני שיבינו שחסמת את הכרטיס…”
בסופם של דברים, דבורה הבינה: צריך להיות זהירים ולהאמין לאינסטינקטים שלך. לא כל מי שמציע רומנטיקה באמת מתכוון לכך. לפעמים, דווקא מתוך הכאב, לומדים להעריך את עצמך ולהתמודד בגבורה עם מפגש קשה. התמיכה של חברה אמיתית היא המתנה הגדולה ביותר במצבים כאלה.
