רותם בזהירות דחפה את התבנית לתנור החם, ניערה את הקמח מהידיים והציצה בשעון שעל הקיר במטבח של דירתם בתל אביב. היום, הכול היה צריך לצאת מושלם. הבורקסים היו אמורים לתפוח, להזהיב ולהיראות בדיוק כמו ששגיא הכי אהב.
פעם, רותם חיה חיים פשוטים ושלווים. היא התרגלה לבדידות וכמעט כבר ויתרה על הרעיון שזה ישתנה. אבל אז, ביום ההוא בראיון העבודה, נכנס למשרד גבר גבוה עם מבט בטוח. משהו באוויר סביבו היה עוצמתי ובטוח בעצמו. רותם הופתעה מעצמה כשמרגישה בתוכה רעד קטן.
מאותו רגע, הכול קיבל כיוון שונה. אהבה, חתונה, התחושה שסוף סוף הכול מסתדר. רותם הייתה מאושרת, עד כדי כך שלא שמה לב איך היא מאבדת את עצמה בתוך שגיא.
אבל אחרי שנתיים, שגיא ארז מזוודה ואמר שהוא נוסע לנסיעת עבודה בחיפה לחודש. החודש הזה נמשך שנה. הטלפונים ממנו הפכו נדירים ויבשים מאוד. רותם המתינה, הסבירה לעצמה תירוצים, האמינה. רק שבוקר אחד, שכנה שלה סיפרה במקרה שראתה את שגיא בדיזנגוף סנטרעם מישהי אחרת, לא לבד, וגם לא נראה כמו אחד שאוטוטו חוזר מהעבודה.
באותו רגע, רותם הבינה שבמשך כל הזמן הזה עבדו עליה בעיניים. היא יכלה לעשות בלגן, לטלפן, לדרוש תשובות. היא ויתרה. היא החליטה להמתין. נקמה אוהבת שקט.
שנה חלפה פתאום, והנה שיחהזה היה שגיא. הוא הודיע שהנסיעה נגמרה והוא חוזר הביתה. בסוף השיחה הוא הוסיף, כאילו בין לבין:
״תכיני את הבורקסים שלך עם תפוחי האדמההתגעגעתי אליהם.״
״אז באמת הכנת לי את הבורקסים האהובים עליי!״ אמר הבעל, שחזר לביתו מאהובתואבל רק כשנשך ביס ראשון, שגיא החוויר, כי בבורקס חיכה לו ״הפתעה״ של רותם.
שגיא נכנס הביתה רגוע ובטוח בעצמו, התיישב על הכיסא במטבח וסקירה את החדר כאילו לא עזב לשנה. רותם קיבלה אותו בחיוך, לא נתנה לשום סימן לדעת שהיא יודעת הכול.
״אני רואה שהכנת את הבורקסים,״ אמר, מחייך ומסמן לעבר ערימת הבורקסים הזהובים על השיש.
הוא לקח את הראשון בתאבון ונגס בחתיכה ענקית. כבר בשנייה הראשונה, פניו הלבינו ועיניו התמלאו פחדכזאת נקמה אפילו בסיוט לא ציפה. (המשך בסיפור הבא למטה )
בבוקר עוד, רותם קבעה את התנור על טמפרטורה מדויקת, לשה את הבצק והכינה מלית לתפוחי האדמה בדיוק לפי המתכון. אבל היום, בבורקס אחד היה משהו אחרפירורי זכוכית דקים.
כששגיא נגס, מיד הרגיש שמשהו שונה. הוא ירק את הביסאלא שכבר מאוחר מדי. הפה התמלא דם, הלשון והחניכיים נחתכו, והכאב היה חד וצורב.
הוא נתפס על השיש, השתעל, מנסה לעכל מה קורה.
״אז באמת הכנת לי את הבורקסים האהובים עליי!״, הוא מלמל ושוב החוויר.
רותם הסתכלה עליו בשקט.
״זו הנקמה שלך על כל השקרים והבגידות שלך,״ אמרה בשקט וקור רוח. ״אם תנסה עוד פעם לשקר או לבגודתיזכר בכאב הזה.״
ניסה לומר משהו, אבל יצא לו רק חרחור מוזר. שלח יד לנייד, אבל רותם כבר עמדה בפינת החדר עם מזוודה מוכנה, לובשת מעיל, ניגשת לדלת.
היא לא הזמינה לו מד״א, לא אמרה עוד מילה. רותם עזבה את הדירה לתמידהשאירה את שגיא במטבח, עם הכאב בפה וזיכרון שילך איתו כל החיים.
