תקשיב, אני חייבת לשתף אותך במה שעברתי. כשהייתי בת עשר אבא שלי התחתן שוב. אשתו השנייה נכנסה להריון ממש מהר ואחרי כמה חודשים נולד להם בן. פתאום הפכתי לבייביסיטר, טבחית ומנקה והכול בלי שום תשלום.
אצלנו בבית אפילו לא קראו לי בשם שלי, רק היי, את כזה. הייתי לובשת בגדים שכבר מזמן נהיו קטנים עליי, בעוד שאחי היה מקבל כל יומיים צעצוע חדש. כשגדל קצת, אפילו את החדר שלי לקחו ממני הזיזו אותי לסלון, והוא קיבל את החדר שהיה שלי.
הדבר היחיד שאבא שלי עשה בשבילי וממש התודה על זה זה לעצור כל ניסיון של אשתו להעניש אותי פיזית. אבל השפלות? על זה הוא לא העיר. כל יום הייתי שומעת מאמא החורגת שלי שאני מכוערת ושאף אחד לא ירצה אותי, ושאני טיפשה ושבחיים לא תהיה לי השכלה ושבסוף אעבוד כמנקה.
היא הייתה אומרת לי שאני נסבלת בבית הזה רק עד יום ההולדת שמונה עשרה שלי, ואז היא תעיף אותי לרחוב.
את כל החגים שלי ביליתי אצל סבתא שלי. גם היא לא ממש הייתה בצד שלי רק היה חסר שהיא תקרא לי פרויקה שחורה בפנים. היא הייתה מתעצבנת כל פעם שהיא נזכרת שבנה התחתן עם אמא שלי, וגם שמחה שאמא שלי עזבה.
היו לי לא מעט לילות ששאלתי את עצמי למה פשוט לא שלחו אותי לפנימייה או בית ילדים.
חצי שנה לפני שמלאו לי שמונה עשרה שמעתי בטעות שיחה בין אבא שלי לאמא החורגת שלי ואז הכול הסתדר לי בראש. היא אמרה שאין סיכוי שאסכים, והוא אמר לה שהוא ישכנע אותי להעביר להם את הדירה ושאין לה ממה לחשוש.
שהיא תדאג! ואת האמת, כבר ממש לא היה אכפת לי כבר מכל הקטנות וההצקות.
פעם פחדתי מהיום שאהיה בגירה, אבל עכשיו רק חיכיתי לזה.
ביום הולדת שמונה עשרה עשו לי מסיבה בבית, היו שם כולם אבא, אמא החורגת, סבתא שלי וההורים של אמא החורגת.
אחרי הקפה והעוגות, אחרי שמונה שנים שלא היה לי חגיגות בכלל, אמרו לי להתכונן לזוז. שאלתי לאן, וסבתא ענתה לי:
את כבר גדולה. מהיום את אחראית על עצמך. את גם צריכה להודות למשפחה שלך על כל עניין. עכשיו תלכי עם אבא שלך לעורך דין ותעבירי את הדירה. הדירה הזאת הייתה של אמא שלך, אבל זה לא היה אמור להיות ככה. היא הרי הבטיחה לצוות צוואה לבן שלי. עכשיו תעשי את חובתך, לכי תתארגני.
הפנים שלהם היו כל כך רציניות שכמעט התפוצצתי מצחוק.
טוב, סבתא. אני אודה למשפחה שלי על כל מה שעשו בשבילי. אבל בתור תודה, אני לא אזרוק אותם החוצה היום, אלא אתן שבוע שיתארגנו ויארזו. הזמן שלהם נגמר.
וואו, איך התחיל בלאגן. קראו לי כפויה טובה, אמא החורגת צעקה שגידלה נחש, אבא שלי נתן לי אגרוף, ההורים שלה התחילו לרדת עליו שתרגזנו אותה כמו שהם הזהירו מראש. סבתא טרקה דלת ויצאה.
בסוף הם הסתלקו לדירה של סבתא שלי.
כמה ימים אחרי זה אבא שלי בא אליי. נתן לי דף ואמר שאם לא העברתי את הדירה, אני חייבת לשלם להם חוב והלך.
פתחתי את הדף היה שם פירוט:
אוכל 324,000
בגדים 54,000
ציוד לבית ספר 14,000
מוצרי היגיינה 2,660
מכשירי חשמל 4,620
תשלום עירייה על דיור 64,800
סך הכול: 464,080
הרי החוק מחייב הורים לדאוג לילדים שלהם עד גיל 18. לא היה אכפת לו בכלל.
לקחתי עבודה, ובששת החודשים האחרונים העברתי שליש מהמשכורת שלי כל חודש לאבא שלי כדי לשלם את החוב הזה.
כנראה שייקח לי שבע או שמונה שנים לגמור לשלם ואז באמת אהיה חופשייה.
